מיתוס: אחרית־דבר

עמוד:163

בשקיקה ב"ניפוץ מיתוסים" חושבים , כמובן , על מיתוס מן הסוג השני . אנחנו נעסוק כאן בעיקר במיתוסים מן הסוג הראשון , אם כי אין להכחיש שיש קשר בין השניים . המדע של המאות התשע עשרה והעשרים עט על המיתוס והשתדל להטיל עליו את רשת הקטיגוריות שלו , בראש וראשונה על מנת להביא לדה מיתיזציה שלו ושל העולם . פסיכולוגים , אנתרופולוגים וסוציולוגים , אנשי מדע המדינה , חוקרי פולקלור ודתות הפעילו את כל קסמיה של התיאוריה המדעית על המיתוס , על מנת לספק הסבר משכנע ככל האפשר לפשרו . היו שניסו לפרש את המיתוס בצורה סמלית : לראות בדמויות ובחפצים המאכלסים אותו ( אלים , שדים , נחשים ושאר חיות , אנשים , מגדלים , מקלות , נהרות והרים ) סמלים לכוחות הפועלים במציאות האנושית - לכוחות נפש עמוקים , לכוחות חברתיים , ליצרים אפלים וכדומה . לכל דמות או חפץ מיתי , כך ניסו לטעון , יש איזשהו מסומן במציאות האנושית , הנגלית או הנעלמה . אחרים ניסו לראות במיתוס שפה , ולטעון שהחברה שיוצרת את המיתוס מנסה לומר באמצעותו משהו בר פיענוח - בדרך כלל משהו שקשור לדילמות שבין תרבות וטבע . על פי תפיסה זו , במקום לפרש את הדמויות והחפצים עצמם , יש להבין את היחסים ביניהם , ואלה יוצרים את התחביר של השפה המיתית . אסכולה זו , של קלוד לוי שטראוס וחסידיו , טוענת שהמיתוסים הם ספקולטיביים , ושתפקידם הוא ליישב סתירות בינאריות יסודיות של החשיבה האנושית . למיתוסים יש , "מסר" ויש נוסחה אלגבראית לפענח את המסר הזה , שכן תבנית העומק של המיתוס היא מראה למבנה המוח האנושי . פרשנות זו מתייחסת בעיקר לממד הסינכרוני של המיתוס ( כלומר : היא מנסה להתייחס לכל גירסאותיו הרבות בו זמנית , ( ובכך משתדלת לאשש את הטענה , שהמיתוסים ממחישים תכונות אוניברסליות של האדם . אחרים ניסו לראות במיתוס מראה למעין אוצרות נפש אנושיים

מפה : מיפוי והוצאה לאור


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר