השדה מאדאצ'י גאהארה

עמוד:71

השדה מאדאצ'י גאהארה הנזירים של מקדש טוקובו שבחבל קומאנו נהגו לערוך כל שנה מסע של נדודים ועלייה לרגל למקומות קדושים . במסעות אלה היו הנזירים מוסרים לאנשי ההרים את בשורת הבודהה , קוראים בכתבי הקודש , ועורכים פולחנים שונים לרווחת התושבים , לפיוס נשמות המתים ולגירוש שדים . הימים היו ימים קשים , והמסעות הללו אל ההרים היו מסוכנים מאוד . קבוצת נזירים בראשותו של הנזיר יוקיי יצאה למסע כזה והגיעה הכפר מספרים שפעם , לפני שנים רבות - למעלה משלוש מאות שנה ! - גר כאן אדם ששמו היה אוראשימה . הוא יצא אל הים , ומעולם לא חזר " . תשובתם של הכפריים היכתה את אוראשימה בתדהמה . הוא שוטט חסר אונים בכפר ולא הכיר דבר , לא עץ , לא בית , לא איש או אשה . ואז ניעורו בו שוב געגועים , אך הפעם היו אלה געגועים לאשתו האלוהית מן הים . מתוך שכחה גמורה הוא פתח את הקופסה , שהפקידה בידיו לפני לכתו . באותו רגע הזדקן אוראשימה עד ללא הכר . דמותו היפה עלתה באוויר ופרחה אל העננים והרוחות . אוראשימה הבין שהפר את הבטחתו לקאמה הימה , ושלא יראה אותה עוד לעולם . הוא פנה אל הים וכשל על החוף , דמעות זולגות מעיניו . ושם , מול הים , שר אוראשימה שיר געגועים לאשתו שבארץ הנעורים הנצחיים . הוא ביקש מן הרוח לשאת לקאמה הימה את שירו , והרוח נענתה לבקשתו . קאמה הימה שמעה את השיר , והשיבה בשיר משלה . גם שירה של קאמה הימה נישא על גבי הרוח עד שהגיע לאוראשימה , בעלה ואהובה . השיר סיפר על געגועיה ועל פרידתם , שלא תהיה לה סוף .

מפה : מיפוי והוצאה לאור


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר