|
|
עמוד:8
שואלים עצמם מה חנוך היה חושב , אומר ואולי אף מגיב בסתר על דבריהם המתפרסמים כאן . בין כמה מחובבי התיאטרון הישראלי וחוקריו שוררת הסכמה חשאית שחנוך לוין "גדול" כמו סמואל בקט , ופה ושם אפילו נכתבה שורה השוואתית כזאת . מנחם פרי , שהשווה בין לוין לקפקא , בקט ודוסטוייבסקי , מציין שהוא נובר בעולמו של לוין "שוב ושוב כבמשימה של מיפוי , ובמרכזו עומד רצונו של האדם לאשש את 3 משמעות . "קיומו על גדולתו של בקט כאחד מחשובי היוצרים במאה העשרים מעידה , למשל , הביקורת העצומה בכמותה ובאיכותה שנכתבה על עבודותיו . מרבית הזרמים החשובים בביקורת במאה העשרים החילו את אמות המידה המתודולוגיות שלהן על יצירותיו של בקט , החל במרקסיזם , דרך הפסיכואנליזה לזרמיה , סטרוקטורליזם , שילובים ביניהן וכן גישות סמיוטיות למיניהן . בצד תחכום אקדמי מורגשת אצל רבים מהכותבים על בקט גם אהדה ואכפתיות שאינן אופייניות לכתיבה אקדמית בדרך כלל . הדבר דומה גם לגבי מבקרי לוין , שגם עליו נכתב הרבה בתחום האקדמי ( להבדיל מהכתיבה העיתונאית , ( בדרך כלל באהדה רבה ותוך גילוי מעורבות אישית . בעוד "גדולה" היא מילה תלויית תרבות , הרי השוואה היא כלי מחקר מקובל , חשוב ויעיל , שנקטו בו נאמנה גם חלק מהחוקרים בספר זה . הטענה הגורסת לדמיון בין לוין לבקט על סמך השוואת גדולתם , חייבת להיסמך על היכרות עם התרבות הישראלית ולשונה , שבהן ומתוכן פעל לוין , כמו גם עם זו האנגלו אירית והצרפתית של בקט . נחוצה גם היכרות טובה עם מה שבקט ולוין למדו , חוו וידעו , כיצד כתבו את "כל , "זה וכיצד בדיוק ביימו שני מחזאים בימאים אלה את יצירותיהם . ביצירות המוקדמות של השניים רב חלקם של יסודות מקומיים , ואילו במאוחרות גובר הפן האוניברסלי , הן מבחינת התימות והן מבחינה לשונית . בקט תורגם לעשרות לשונות וזכה לתפוצה ולהתקבלות בינלאומית כמעט חסרת תקדים . יצירתו של לוין תורגמה בינתיים למעט לשונות והוא כמעט אינו מוכר ללא ישראלים . בקט ולוין הם משוררים גם בפרוזה ובדרמה שלהם , וכל שורה ופסוק ביצירתם מהוקצעים להפליא , לעיתים גם ממושקלים ורוויי מצלולים ודימויים . מבנה הפסוק הבודד , התחביר ואוצר המילים כמו גם המטענים הקונוטטיביים והאםוציאטיביים שהטקסטים שלהם מעוררים , קשים לתרגום ולהעברה משפה לשפה . בשיחת טלפון זמן מה לפני מותו , ביקשתי מלוין לצרף כהקדמה כמה מילים משלו לספר מאמרים זה , העוסק באופן בלעדי ביצירתו . הוא סירב בעדינות אבל בתוקף : "לא יבינו את זה , "נכון אמר וככל הנראה צדק .
|
|