מבוא מאת זאב לוי

עמוד:יא

על ההיסטוריזם בספריו ההיסטוריזם ובעיותיו ( 1922 ) וההיסטוריזם וההתגברות עליו . ( 1924 ) טרלטש ראה בהיסטוריזם ובנטורליזם שתי השקפות חשובות של הרוח האנושית המודרנית , אולם שתיהן מוליכות לדעתו לספקנות , שאפשר להתגבר עליה רק באמצעות ההיסטוריה עצמה ובאמצעות הדת ( הנוצרית . ( הסוציולוג היהודי קרל מאנהיים , ( 1947-1893 ) עוד חוקר חשוב של ההיסטוריזם שפופר מזכירו לעתים קרובות – בעיקר בהערות השוליים – כתב , 1924-ב בעקבות טרלטש , מסה בשם " , "היסטוריזם שבה אפיין את ההיסטוריציזם בתור השקפת עולם . ( Weltanschauung ) הוא מתח ביקורת בעיקר על טענת קודמו כי ההיסטוריזם מוביל לספקנות . לדעתו , מאז עידן הנאורות ההיסטוריזם אינו אלא גרסה מחולנת של תפיסת העולם התיאולוגית של ימי הביניים , המבקשת לגלות וליישב נקודות מבט מנוגדות במדעי החברה באמצעות סוציולוגיית הדעת . ברם , הנציג החשוב ביותר של ההיסטוריזם בשנים ההן היה פרידריך מיינקה , ששמו אינו מוזכר כלל בספרו של פופר . מיינקה הציג את ההיסטוריזם בספרו התהוות ההיסטוריזם , ( 1936 ) ספר שבו הגן על ההיסטוריזם מפני הטענה שיש בו משום נסיגה מן ההווה אל העבר . גישתו של מיינקה הייתה דומה במידת מה לזו של טרלטש ומאנהיים , אך הוא הסתייג מאפיוניה הביקורתיים , ובעיקר מהטענה כאילו ההיסטוריזם הוא נסיגה אל העבר , נסיגה המלווה בפיחות ערך-האמת של העובדות ההיסטוריות . הוא ראה בהיסטוריזם מעין המשך מודרני להשקפות העולם של וולפגנג פון-גתה ושל ההיסטוריון ליאופולד ראנקה , וביקש להוכיח כיצד אידיאות רוחניות מחוללות את התהליכים ההיסטוריים ונהפכות בעצמן להיסטוריה . שלא כטרלטש , מיינקה לא ראה בהיסטוריזם שום משבר או סכנה לערכים אנושיים . גם הפילוסוף האיטלקי בנדטו קרוצ'ה ( 1952-1866 ) השתמש במושג היסטוריזם ( storicismo ) באופן העשוי להזכיר את השקפתו של מיינקה , אף על פי שמתח עליה ביקורת באמרו שלא הדגישה כראוי את מחשבת המאה התשע-עשרה ואת חשיבותו של הגל . בדומה להגל , שפירש את ההיסטוריה כאחד מגילויי התקדמותה של האידיאה לקראת ידיעה כוללת ולקראת הגשמת עצמה , ראה קרוצ'ה בהיסטוריה את ההתפתחות העצמית של הרוח האנושית . אולם תרומתו לנושא ההיסטוריזם הייתה שולית יותר , וגם אותו לא הזכיר פופר בספרו .

הוצאת שלם


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר