|
|
עמוד:13
שמוטב היה להימנע מן המפגש בגלל עיתויו המאוחר . ואף על פי כן , היה זה , כנראה , המפגש הישראלי פלשתיני המוצלח ביותר מאז הסכם אוסלו . הרבה גשרים נבנו במהלכו , בעיקר בגלל תוכנית קלינטון , ותחושת רוב המשתתפים ( אף כי לא של כולם ) הייתה כי לו ניתנה להם ארכה של שבועות אחדים , היו מסוגלים להגיע להסכם קבע חתום . לתחושה זו היה ביטוי בהודעה המשותפת של שני הצדדים , אשר בה הבטיחו זה לזה לשוב ולהיפגש מיד אחרי הבחירות כדי להמשיך בשיחות . נטישת דרך המשא ומתן כאשר נבחר אריאל שרון לראשות הממשלה , הוא לא טרח אפילו להודיע למישהו , לא לפלשתינים ולא למארחים המצרים , כי אין בכוונתו להמשיך בשיחות . ברור היה לכולם כי נבחר כדי לפנות לדרך חדשה , שעיקרה - הפסקת האינתיפאדה ( אשר עד לבחירתו נהרגו בה 53 ישראלים ) באגרוף ברזל . שרון עשה הכול ( בעזרתו האדיבה של ערפאת ) כדי להימנע ממשא ומתן , והצליח להפוך את הפרטנר הפלשתיני לבלתי רלוונטי . גם כאשר נהרגו בתקופת שלטונו כאלף ישראלים , והוא הבין שאגרוף הברזל לא הצליח למנוע רצח ישראלים חפים מפשע בהיקף שלא היה דומה לו מעולם , לא העלה בדעתו לחזור אל שולחן המשא ומתן . גם כאשר , בלחץ הקוורטט , נבחר מחמוד עבאס לראשות הממשלה הפלשתינית , לא העלה שרון בדעתו לפתוח עימו בשיחות , ובעקבות מותו של ערפאת ובחירת עבאס לנשיא במקומו , המשיך שרון בהתנתקות החד צדדית שלו מעזה , כאילו לא חל שינוי בהנהגה הפלשתינית . הסיבה לכך לא הייתה חולשתו של אבו מאזן , כמו שהסיבה לאי חזרתו לשיחות טאבה לא הייתה שלילתו של ערפאת . שרון פשוט לא היה מוכן לשלם את המחיר שהמחנה הפלשתיני הפרגמטי לא יכול היה להסתפק בפחות ממנו . זהו כל הסיפור . בראש השנה הראשון לאחר בחירתו , בספטמבר , 2001 רואיין שרון ונשאל כיצד יטפל בבעיה הדמוגרפית . בעוד שנים מעטות , אמרו לו , יהיו יותר פלשתינים מיהודים ממערב לירדן . נכון , אמר שרון , אבל הוא אדם אופטימי , המאמין שבשנים הקרובות יעלו ארצה מיליון יהודים ממדינות הרווחה , וכך תיפתר הבעיה . חלפו שנים מעטות , והוא הבין , ככל הנראה , שהיו אלה דברים בעלמא . האינתיפאדה נמשכה במלוא עוזה למרות המבצעים הגדולים של צה"ל וחזרתו לערים הפלשתיניות . העלייה לישראל הצטמקה והלכה , ומספר היורדים עלה על מספר העולים . התחזית הדמוגרפית סימנה שוויון בין
|
|