|
|
עמוד:10
והפירוש , שהם תמיר ובהכרח כלליים , מופשטים וא פרסונליים ? כיצד מכוננים תמונה כללית מבלי לשכוח ולו לרגע את הפרטים המרכיבים תמונה זו ואשר מאפשרים את קיומה ? שנית , והדברים ברוכים זה בזה , היה עלינו להתמודד עם מלכודת הפירוק והשלילה . בראשיתה של פעולת הכתיבה ניצבים הספק , הביקורת ואי הנחת . אולם התנסויותינו במסגרת בתי הספר , הקשר עם ילדים והמפגש עימם , קשורים קשר עמוק ובל יינתק עם אמונה . אלמלא התקווה , לא הייתה ההתמסרות לאחר יכולה להתקיים . המפגש עם הילדים הוא אפוא לא רק אישי , רגשי וסובייקטיבי אלא גם מפגש אופטימי במהותו . שכן , במילותיו של לועס , "הקשר עם האחר שזור אך ורק בתור אחריות , בין אם אתה מקבל או דוחה אותה , בין אם אתה יודע או אינך יודע איך ליטול אותה ובין אם אתה מסוגל לעשות משהו קונקרטי למען האחר אם לאו . לומר : הנני . לעשות משהו למען האחר . לתת . להיות רוח אנוש " . לכתיבת הספר חברנו שלושה אנשים העובדים זמן רב עם ילדים במצוקה במגוון מסגרות חינוכיות וטיפוליות . לגדי ולחן יש עבר של עשרים וארבע שנות עבודה משותפת עם נוער מנותק , נפגעי סמים וילדים במצוקה , במסגרות שונות ובתפקידים מגוונים . העבר המשותף והדרך הארוכה יחד מקבלים מובן בתפיסת עולם ובגישה מקצועית חברתית , שבאים לידי ביטוי בספר הנוכחי . בארבע השנים האחרונות מרכז הכובד של עבודתנו נתון להשגת שינוי בחייהם של ילדים במצוקה . המסגרת שהקמנו כחלק מ"תוכנית ? ןךב , "למעורבות תחת השם "הרשת , "החברתית מפעילה מודל ייחודי של חונכות וליווי לילדים בבתי ספר בכל רחבי הארץ . גיש , שגם לו עבר בעבודה עם ילדים במצוקה , הצטרף אלינו כמדריך ברשת לפני כארבע שנים . האופן שבו בחרנו לעסוק בנושא ולהתמודד עם הדילמה שהוצגה לעיל נגזר מסדרת שיחות שניהלנו ביחס לעבודתנו , על רקע סיפורים קצרים שכתב גיש במהלך עבודתו עם ילדים בבית הספר . הספר נחלק לכמה פרקים . כל פרק נפתח בסיפור , בתמונה מחיי בית הספר . לאחריו באה שיחה המתמקדת במושג אחד , שלעתים הוא חלק . 2 שם , עמ' . 74-73
|
|