|
|
עמוד:921
המסגרת המוסדית לזקנים מעוררת סוגיות ערכיות , כלכליות וחברתיות מגוונות . הבעיה המרכזית בהקשר של זכויות כלכליות וחברתיות בפתרון המוסדי r \ 1 wr \ / arc העקרונית שלפיה הסידור המוסדי בישראל לא נתפס מעולם כזכות , ומעולם לא סופק לאוכלוסייה הזקנה כחלק ממכלול שירותי הבריאות או הרווחה הכלליים . מימונו של הטיפול הממושך המוסדי נעשה על ידי המדינה , אך רק לזקנים נזקקים על סמך מבחני נזקקות , וגם זאת רק במסגרת גבולות מוגדרים ומוגבלים של תקציבי המשרדים השונים . יתר על כן , על ידי הפעלת עקרון האחריות המשפחתית המעוגן בחוק לתיקון דיני משפחה ( מזונות , ( , 1959-ט"תשי גם כאשר הזקנים עצמם לא יכלו לשאת בעלויות של מימון השהייה במוסד , גלגלה המדינה את הנטל על כתפי בני משפחותיהם אם היו מסוגלים לשאת בנטל מבחינה כלכלית . התוצאה של מערך חוקי זה היא שככלל , נטל מימונו של הטיפול המוסדי הממושך נופל כיום בעיקרו על הזקנים או על בני משפחותיהם , זולת אם הם עומדים במבחני נזקקות נוקשים . בהכרח , הנשיאה בנטל הכלכלי אינה שוויונית , שכן , באופן יחסי , בעלי ההכנסה הגבוהה משלמים שיעור נמוך יותר בעד אותו שירות ציבורי . אותו חלק שממומן בכל זאת מתקציב המדינה אינו עונה על מלוא הצרכים , ולנוכח מגבלות תקציביות , גם אלה שנמצאים זכאים לקבלת סידור מוסדי מוצאים עצמם נאלצים להצטרף לרשימת המתנה ארוכה עד אשר יתפנה הסעיף התקציבי , או נאלצים , בדלית בררה , לבחור בבית אבות נטול רשיון , שם התעריפים זולים יותר . לבסוף , הפיצול הסטטוטורי בין המערכים השונים של הטיפול הממושך המוסדי , וכן הפיצול בינם לבין מערך הבריאות הממלכתי הכולל , יוצרים מורכבות ביורוקרטית וכשלים ניהוליים הפוגעים ביכולתם של הזקנים למצות את זכויותיהם . התוצאה של כשלים אלה קשה : תקופת ההמתנה לאשפוז סיעודי מגיעה לעיתים לשנה ויותר , כל זאת בתנאים קשים , בסבל רב ובאיכות חיים ירודה . אף על פי שהמגבלות של מערך ההסדרה 82 לנקודת מוצא בסקירת הדיונים המורכבים והנרחבים בהקשר זה ראו א' לבנשטיין וא' יקוביץ הזקן , המשפחה והמסגרת המוסדית > תשנ"ו 83 . < ראו הוראות תע"ס מספר 4 . 8 "השמת זקנים עצמאיים ותשושים במעונות" ( ירושלים : משרד העבודה והרווחה ) מיום 84 . 11 . 11 . 2001 נכון לדצמבר , 1997 מבין אלפיים שבע מאות שבעים ושניים הקשישים שהמתינו לאשפוז מוסדי , אלף ארבע מאות שבעים ושישה המתינו בביתם , מאה שלושים ואחד המתינו בבתי חולים כלליים , שלוש מאות המשיכו את אשפוזם בבתי חולים שיקומיים ושמונה מאות שישים וחמישה התגוררו במעונות אחרים שאינם מתאימים למצבם . ראו גולנדר וטבק , לעיל הערה , 48 בע' . 142
|
|