|
|
עמוד:815
השנייה , המובלת על ידי ציבור האנשים עם המוגבלות , משולבת בניסיון לחולל שינוי במציאות החיים בפועל , ללא התכוונות מיוחדת והסתמכות על כללים משפטיים פורמליים . בכל אחד מן התחומים המהותיים שייבחנו ברשימה זו אבקש לברר את היקפו ויעילותו של שיח הזכויות , קרי : פנייה למוסדות פורמליים על מנת שיגדירו ויאכפו כללים משפטיים , לעומת שימוש באסטרטגיות קהילתיות ציבוריות לשם קידום מטרות אלה . נקודת המוצא שלי היא כי שינוי חברתי אינו יכול להיות מושג בדרך אחת בלבד , וכי יש צורך בשילוב אסטרטגיות על מנת למצות את המהלך של הבאת שינוי בחייהם של פרטים וקבוצות המצויים בנחיתות פוליטית , כלכלית או חברתית . מכאן שהמאמר יכוון הן אל הפן המהותי של הזכויות החברתיות והן אל הפן האסטרטגי , על מנת ליתן תמונה לא רק על כללי המשפט עצמם , אלא גם על הסוכנים העושים לעיצובם והדרכים שבהן פעלו . חלקו הראשון של המאמר יתרכז בהגדרת הזכות לשוויון כפי שזו התפתחה בהקשר חייהם של אנשים עם מוגבלות . חלקו השני של המאמר יעסוק בארבעה תחומים חברתיים : חינוך , דיור , רווחה ותעסוקה , ויבחן את ההתפתחויות שחלו בדין הישראלי ואת האמצעים שנעשה בהם שימוש על מנת לכונן את הזכויות בכל אחד מהם . בחלקו השלישי של המאמר יוצע הסבר לממצאים הללו . ב . הזכות לשוויון ומשמעותה לגבי אנשים עם מוגבלות . 1 גישות ביקורתיות למוגבלות וגישות ביקורתיות לשיח הזכויות דיון במשמעות הזכות לשוויון בהקשר של אנשים עם מוגבלויות משקף את השינויים שחלו בתפיסות הרעיוניות לגבי מהותה של מוגבלות ובהתייחסות החברתית אליה . גישות מסורתיות ששלטו עד שנות השבעים של המאה העשרים התמקדו במוגבלות עצמה כתכונה המרכזית המגדירה את האדם המוגבל , שממנה נגזרת זהותו הכוללת . על פי גישה זו , ההתייחסות לאדם עם מוגבלות נעשתה תוך בחינת מסוגלותו לתפקוד פונקציונלי בתחומי החיים השונים , תפקוד שנבחן בהשוואה למי שאינו נחשב מוגבל . הגדרת המוגבלות היתה פנימית , במובן זה שנקודת המוצא שלה היתה האדם המוגבל עצמו , ולא הסביבה שבקרבה חי ותפקד . כחלק מגישה זו , נעשה העיסוק במוגבלות בעיקרו באמצעות הדיסציפלינות 4 ראו בעניין זה , למשל : J . P . Shapiro No Pity : People with Disabilities Forging a New
|
|