|
|
עמוד:700
רשיון לישיבת קבע או להענקת אזרחות על בסים זיקת הורות לפי חוק הכניסה לישראל או 120 לפי חוק האזרחות . בית המשפט הוסיף וקבע כי זכותו המשפטית של ההורה וחובתו לגדל את ילדו אינן גוברות על זכות המדינה לא להתיר להורה הזר לקבל רשיון לישיבת קבע ואזרחות ישראלית אך משום הזיקה ההורית : "כנגד האינטרס לזכות הילד לחיות במדינה שבה יהיו שני הוריו , כדי ששניהם יקיימו את חובותיהם לגדלו , לחנכו , לזונו ולהעמידו על רגליו , עומדים אינטרסים ציבוריים של המדינה , ושיקוליה - בטחון המדינה , שלום הציבור , שמירת הסדר הציבורי , שמירת צביונה ותרבותה של המדינה , זהותה , היותה מדינה יהודית ודמוקרטית , ואף שיקולים של מדיניות הגירה שביסודם מדיניות של כלכלה וכוח עבודה , אשר יעודד ניצול ידיים עובדות של אזרחי המדינה ותושביה , ואך לפי הצורך החיוני 'ייבוא' ידיים עובדות זרות " . אם כן , בהתנגשות בין עקרון טובת הילד לבין מדיניות ההגירה של מדינת ישראל קובע בית המשפט כי יש להעדיף את האינטרס של המדינה . נדמה כי אינטרסים אלה ואחרים של המדינה גוברים שוב ושוב על הזכות לחיי משפחה מבלי שניתן לזו האחרונה משקל התואם את מעמדה כזכות יסוד חוקתית . בעניין בורנאה לא ייחס בית המשפט המחוזי משקל ראוי לפגיעה הקשה בטובתו של הקטין , בנה של העותרת , בעקבות שלילת מעמדה החוקי בישראל , שיביא , ככל הנראה , לידי ניתוק הקשר בינו לבין אביו . הקביעה שאינטרס המדינה גובר , בנסיבות העניין , על טובת הילד תמוהה , בפרט לאור העיקרון שקבע בית המשפט העליון כי "אין לך עניין שיפוטי הנוגע לקטינים , אשר בו טובתם של הקטינים אינה השיקול הראשוני . 122 "והעיקרי בית המשפט העליון אף פסק כי טובתו של הילד דורשת שיתחנך על ידי שני הוריו באופן שווה ולא יהיה מורחק מאביו ומאימו גם כאשר הם חיים בנפרד . בית המשפט המחוזי לא העניק אם כן משקל ראוי לזכות היסוד לחיי משפחה , שממנה נובעות זכות הילד לגדול עם אביו ועם אימו וזכות ההורה לגדל את ילדיו כפי שזו הוכרה הן במשפט הישראלי והן במשפט הבינלאומי . ככל שהדבר נוגע לזכויות ההורים , קבע בית המשפט העליון לא פעם את עקרוךהיסוד כי זכות ההורים לגדל את ילדם הינה זכות יסוד חוקתית : " אין חולק על כך כי זיקתו של ההורה לילדו אינה רק בגדר חובה אלא גם בגדר זכות . מהותה של זכות זו היא , כי את החובות כלפי הילד הקטין רשאים למלא ההורים - הם ולא זולתם . זכותו המשפטית של ההורה היא כי הוא , ולא אחר , יקיים את החובות 120 שם , בפסקה 25 לפסק הדץ . 121 שם , בפסקה 31 לפסק הדין . 122 ע"א 549 / 75 פלונים נ' הי"מ , פ"ד ל 123 . 465 , 459 < 1 > ע"א 5532 / 93 גוזנבורג נ' גרינוולד , פ"ד מט . 291 , 282 < 3 >
|
|