|
|
עמוד:620
א . פתיחה ההוויה האנושית היא הוויה קבוצתית . השופט חשין ביטא זאת באופן ממצה כשכתב ש"אדם הוא חיה חברתית ; טול ממנו חברת אדם ונטלת ממנו את טעם החיים" . קבוצות חברתיות יוצרות מפעל משותף - מפעל תרבותי - ובו נעסוק כאן . קבוצות הגזע , הדת , הלאום והאתניות , שבהן נתמקד , הן מהקבוצות התרבותיות החשובות ביותר . כל בני האדם שייכים לקבוצות אלה , והשתייכותם אליהן מבדילה אותם זה מזה . לחברי הקבוצות התרבותיות צרכים תרבותיים שונים ומגוונים . הם מעלים , בו בזמן , דרישות שונות על בסיס צרכים אלה . כיצד החברה צריכה להתייחס לדרישות הללו ? זו הדילמה הרב תרבותית . הדיון שנערוך ינסה ליתן קריאות כיוון בסיסיות להתמודדות עם דילמה זו . על מנת שנוכל להתמודד עמה באופן טוב יותר , נעמוד תחילה , בקווים כלליים , על המפעלים הקבוצתיים התרבותיים , על המאפיין אותם ועל חשיבותם . לאחר מכן ניגש לבחון את התשובה שניתנה לדילמה הרב תרבותית בחברה הליברלית . טוענים נגד החברה הליברלית כי אין היא ערוכה להתמודד עם הצרכים התרבותיים של חברי הקבוצות התרבותיות , בעיקר משום שהחברה הליברלית מעניקה זכויות לפרטים , לאינדיווידואלים . הטענה הבסיסית שאנסה לבסס היא כי אין ממש בביקורת זו . נהפוך הוא . דווקא בעיקרי יםוד של ההגות הליברלית נמצא את המרכיבים החשובים המאפשרים מימוש תרבותי קבוצתי באופן נאות . סטייה מעיקרים אלה עלולה להיות מסוכנת מאוד במציאות חברתית שקבוצות תרבותיות אחדות פועלות בה בו בזמן . נבהיר את עיקרי היסוד הליברליים , שהם עיקרים קבוצתיים . על רקע זה נוכל להבין טוב יותר את הפתרון שהליברליזם מציע לדילמה שבה אנו עוסקים . לאחר מכן נוכל לבחון את הטענות המושמעות בשיח בן זמננו , הקוראות לסטות מהפתרון הליברלי . לאחר שנעמוד על הפתרון הליברלי לדילמה הרב תרבותית , נפנה לבחון את מצב הדברים בישראל . ישראל היא מדינה רב תרבותית . אין ספק בכך . על כן , הדילמה הרב תרבותית ניצבת גם לפני החברה הישראלית . במלוא עוצמתה , יש לומר . ישראל מציגה מורכבות מיוחדת לגבי דילמה זו , כמו לגבי נושאים חוקתיים אחרים , משום שהחברה הישראלית סטתה באופן חד וברור מהפתרון הליברלי . עם זאת , החוקתיות הישראלית משקפת גם מחויבות משמעותית לערכי היסוד הליברליים . אלה הן מחויבויות סותרות במקרים רבים . החברה הישראלית מנסה לחיות את הסתירות , והיא חיה אותן הלכה למעשה בעוצמות 1 דנ"פ 8612 / 00 ברגר נ' היועץ המשפטי לממשלה , פ"ד נה . 458 , 439 < 5 >
|
|