|
|
עמוד:492
מפעל ההנצחה יוצר הפליה בין קרובים של נספים שביכולתם לשאת בתשלום לבין אלה שאינם מסוגלים לשאת בו . בג"צ פסק כי אכן חלה חובה על יד ושם לנהוג לפי עקרון השוויון , המעוגן אף בחוק יםוד : כבוד האדם וחירותו , וכי דרישת תשלום יהיה בה משום הפליה , אף אם היא מופנה באופן שווה לכל , אם חסרי אמצעים אינם מסוגלים או מסוגלים לעמוד בה בקושי רב , ואם טובת ההנאה או השירות שבעבורם נדרש התשלום הינם חיוניים או חשובים עד כי אין הצדקה לתלות את קבלתם ביכולת התשלום של הפרט : "ככל שהתשלום הנדרש הוא גבוה יותר וככל שהשירות או טובת ההנאה שעל הפרק הם חשובים יותר , כך תגבר נטיית בית משפט זה לראות בדרישת התשלום משום הפליה הפוסלת את דרישת התשלום " . לאור מבחן זה בחר לבסוף בית המשפט לא להתערב , שכן הוא קבע שתשלום של כמה מאות דולרים שנדרש בעבור כל אבן במערת ההנצחה אינו מכביד או בלתי םביר . בית המשפט אף הדגיש כי יד ושם מנציח את כל קורבנות השואה באופן שוויוני , ומפעל מערת ההנצחה אינו אלא תוספת . יישום שני חלקי המבחן שנקבעו בעניין הופרט ביחס לתשלומים בגין שירותי בריאות מוביל למסקנות הבאות : < 1 ) מדובר בדרישת תשלום שחםרי אמצעים אינם מסוגלים או מסוגלים לעמוד בו בקושי רב . היות שמדובר לעיתים קרובות במאות שקלים בחודש ( ולא בתשלום חד פעמי מהסוג שנידון בעניין הופרט ) הרי שזה נטל קשה המוטל על חלקים נרחבים מהציבור . ( 2 ) מדובר בשירות חיוני ביותר - שירותי בריאות , לרבות שירותים הכלולים בסליהבר ר אות הבסיסי ( ולא בשירותים המקבילים מבחינה רעיונית ל"הנצחה הנוספת" מהסוג שנידון בעניין הופרט . ( אם כן , גם לפי ניתוחו של בית המשפט העליון בעניין הופרט ניתן להגיע למסקנה כי הטלת תשלומים ישירים בעד שירותים ותרופות שבסל הבריאות פוגעים בזכות לשוויון ( וזאת נוסף לפגיעתם בזכות לבריאות . ( ניתן אם כן לקבוע כי השינויים במימון םל הבריאות שתוארו בחלק זה עומדים בניגוד לזכות לבריאות ולשוויון במשפט הנוהג : התייחסות רצינית לזכות לבריאות ולזכות לשוויון יכולה להביא לידי פסילה חוקתית של הוראות החוק המאפשרות תשלומי השתתפות עצמית בצורה זו , או לפחות של מנגנון התשלומים והפטורים הנוכחי . פסילה זו מתבקשת לנוכח הפגיעה בזכויות אלה ולנוכח העובדה שאף אם נעשתה הפגיעה לתכלית ראויה > של מימון המערכת וכן התייעלות , ( הוכח שאין היא מגשימה את תכלית היעילות ובי היא פוגעת בזכויות במידה שעולה על הנדרש . קביעה אחרונה זו מסתמכת על שתי סיבות המעידות בשיטה החוקתית שלנו על פגיעה בזכות במידה שאינה עולה על הנדרש : ( 1 ) היעדר מידתיות בין מידת הפגיעה בזכות לבין התכלית , וזאת כפי שעולה מהנתונים הקשים שהובאו לעיל ומן 142 פסקה 13 לפסק דינו של השופט תאודור אור .
|
|