|
|
עמוד:414
ומשטרה . צודקים אלה הטוענים שההבחנה בין זכויות חיוביות לזכויות שליליות אינה מספקת הבחנה ברורה בין זכויות אזרחיות ופוליטיות לבין זכויות חברתיות , וכי תועלתה מרובה יותר להבחנה בין היבטים שונים של כל זכות אדם , " שיפור מתמיד בתנאי החיים" : ( condition the continuous improvement of the living ) זו חובה ייחודית לזכות לתנאי קיום נאותים הקבועה בסיפא של סעיף ( 1 ) 11 לאמנה בדבר וכויות חברתיות . אין דומה לה ביתר זכויות האדם החברתיות . מרכיב זה לא זכה עד כה בפרשנות ברורה . נדמה שההיגיון בו מובן ככל שקרובים לסף המינימום של הזכות . יש בכך הכרה שחיים בתנאי מחיה מזעריים לאורך תקופה ממושכת אינם בגדר חיים בכבוד . עוצמת העלבון של חיים בתנאים ירודים עולה ככל שהיא נהפכת ממצב משברי וזמני למצב מתמשך וכרוני . עקרון השיפור המתמיד מובן פחות , לעומת זאת , ככל שמתקרבים לסף האופטימום של תוכן הזכות . הרציונל הוא כנראה שאיפה להתקדמות הדרגתית למצב שבו מובטח לכל אדם המימוש האופטימלי של הזכות מכוח עקרון השוויון . לסיכום נקודה זו , נזכור את חובת המדינה לקבוע סף מינימום לתוכן הזכות , יחד עם שיקול הדעת שיש לה בתחום זה : קביעתה מהווה גם נקודת המוצא שממנה והלאה יש לצפות לשיפור מתמיד . סביר לבסוף להניח שעוצמת החובה לשפר את המצב פוחתת ככל שמתקרבים לנקודת האופטימום . עקרון "ההתקדמות : "ההדרגתית מתוך הכרה בקשיים המעשיים הכרוכים במימוש הזכויות החברתיות , מתאפשר למדינה - ובדגם שלנו לממשלה - לפעול באופן הדרגתי . עקרון ההתקדמות ההדרגתית אינו קיים לגבי הזכויות האזרחיות והפוליטיות . ועדת האו"ם לאמנה בדבר זכויות חברתיות פירשה עיקרון זה באופן מצמצם : ראשית , אין בו כדי להצדיק חוסר מעש או דחיות ללא סוף . שנית , ישנם סוגים שונים של התקדמות : נניח שיש קושי להתקדם בדרך של הוספת משאבים , עדיין פתוחה האפשרות להתקדם בדרך של ייעול ניצולם של המשאבים הקיימים . אחרון ועיקר , ישנם שני תחומים שאין בהם כלל אפשרות לדחות את הפעולה : > א < חיסול כל צורות של הפליה ; > ב < הבטחת הגרעין המזערי של הזכות . " מירב המשאבים : "הזמינים כאן טמון הסייג העיקרי לכל זכות חברתית . זו המקבילה 31 ג' מונדלק "זכויות חברתיות כלכליות בשיח החוקתי החדש : מזכויות חברתיות לממד החברתי של זכויות האדם" שנתון משפט העבודה ז 32 . 65 < 1999 » ראו : . Craven , supra note 12 , at pp . 129-134
|
|