|
|
עמוד:326
in the present Covenant by all appropriate means , including particularly the view to achieving progressively the full realization of the rights recognized ( ההדגשות שלי - י' ש adoption of legislative measures . " ב < קצב יישום - בניגוד לאמנה בדבר זכויות חברתיות , המטילה על המדינות החברות חובה מיידית להתאים את המצב בשטחן לסטנדרט הקבוע באמנה , אמנה זו מציגה סטנדרט רצוי שהמדינות נדרשות להתקדם אליו בהדרגה - באופן פרוגרסיבי ( כשקצב ההתקדמות תלוי בכמות המשאבים הכלכליים העומדים לרשות המדינה ;( > ג < בחירת אמצעים - האמנה מותירה בידי המדינות החברות את ההחלטה , על פי שיקול דעתן , באילו אמצעים לנקוט על מנת להתקדם אל עבר השגת יעדי האמנה . ( האמנה ממליצה אומנם על אימוץ חקיקה מתאימה , אך אין היא מחייבת זאת ( . במילים אחרות , האמנה מציבה במקרים רבים דרישה תוצאתית , ומותירה בידי המדינה את בחירת הדרך אל התוצאה . " סייג נוסף , המגביל הגבלה נוספת את היקף ההגנה על הזכויות החברתיות , מצוי בסעיף 4 לאמנה . סעיף זה קובע כי המדינות החברות רשאיות להגביל את הזכויות על פי חוק לשם קידום הרווחה הכללית בחברה דמוקרטית ( ובלבד שההגבלה מתיישבת עם אופי הזכות . ( קריאה ברוח זו של סעיפי האמנה בדבר הזכויות החברתיות ( כמו גם של סעיפים דומים במסמכים מקבילים (" מובילה לשני קשיים עיקריים - תיאורטיים ומעשיים - המעמידים בסימן שאלה את הלגיטימיות והאפקטיביות של המשטר המשפטי הקבוע באמנה . ראשית , עקרון היחסיות חותר תחת רעיון האוניוורסליות של זכויות האדם . על פי רעיון אחרון זה , כל אדם , באשר הוא , זכאי ליהנות מ"סל בסיסי של . "זכויות והנה , האמנה בדבר זכויות חברתיות מנציחה למעשה מצב שבו אנשים המתגוררים במדינות עשירות זכאים בפועל לזכויות רבות יותר מאנשים המתגוררים במדינות עניות . מצב דברים זה מקבל ביטוי מפורש גם בשני מקומות נוספים באמנה : סעיף ( 3 ) 2 לאמנה מתיר למדינות מתפתחות להגביל את הענקת הזכויות החברתיות בשטחן לאזרחי המדינה בלבד ( בעוד מדינות מפותחות מחויבות , ככלל , להעניק הגנה לכל אדם המצוי בשטחן , ( וסעיף 14 לאמנה מתיר למדינות עניות במיוחד להנהיג חינוך יסודי חינם בשטחן , 118 לדיון באופי התוצאתי של האמנה , ראו : 119 . Craven , supra note 11 , at p . 107 ראו סעיף 22 להכרזה האוניוורסלית בדבר זכויות האדם וסעיף 4 לאמנה בדבר זכויות הילד .
|
|