בין זכויות חברתיות לחובות חברתיות במשפט העברי

עמוד:252

המתחלקים בין תושבי העיר "העשירים" באופן פרוגרסיבי , "דבר קצוב עליו" . הציבור חייב איפוא לממן את הקופה אף אם הצרכים הבסיסיים של העניים עולים על עשרים אחוזים מנכסי הציבור , שלא כפי שנקבע בצדקה המוטלת על הפרט . הבדל משמעותי אחר בין שני סוגי הצדקה הוא בעניין שיעור הצדקה שהקופה הציבורית חייבת לתת לעני . הרמב"ם קובע שגבאי הקופה נותנים "לכל אחד די מחסורו לשבת [ קרי , לשבעה ימים . " [ בביטוי "די מחסורו" כאן אין הכוונה לעיקרון שראינו לעיל בנוגע לאדם פרטי הנותן צדקה . אומנם , אדם פרטי חייב לדאוג במידת יכולתו למלא את חסרונו הסובייקטיבי של העני - "אשר יחסר לו" ( ואפילו צורכי מותרות , כגון "סוס לרכוב , < "עליו אבל לא יעלה על הדעת להטיל סטנדרט זה כחובה על הקופה הציבורית , ואף לא יעלה על הדעת שיחולקו כספי הציבור בצורה 75 לאיסור להטיל מיסים על חסרי יכולת ראו רמב"ם , הלכות מתנות עניים , פרק ט , הלכה יט ; שו"ת מהר"ח אור זרוע , סימן רכב ; אלון , לעיל הערה , 39 בע' . 19 עוד על חלוקת נטל המיסים ראו מ' בניהו '' חומרא גדולה על הריבית באיטליה '' שנתון המשפט העברי ח ( תשמ"א ) ; 51-48 , 43 השוו לעיל הערה . 58 76 ראו תוספות , בבא בתרא ח ע"ב , ד"ה ומתחלקת ; בית הבחירה למאירי , שם , ד '' ה אע"פ . לדברי המאירי , שם , ד"ה קופה , הקופה נגבית מתושבי העיר , אף כשאין עניים לפרנס , "עד שיצטרכו לחלקה כולה או . "מקצתה 77 העיר על כך רפפורט , לעיל הערה , 52 בע' . 12 , 9 בזה הוא מיישב קושי גדול העולה מסוגיית התלמוד במסכת גיטין מה ע"א . המשנה ( גיטין ד , ו < קובעת שאף שפדיון שבויים הוא אחת מחובות הציבור , סייגו חכמים את החובה ואמרו : '' אין פודין את השבויים יתר על כדי דמיהם" > קרי , יותר מן הערך שהשובים עשויים להשיג תמורת השבוי בשוק . ( אחד ההסברים שהתלמוד מציע לתקנת חכמים זו הוא שיש כאן שיקול כלכלי ציבורי שלא להביא להידלדלות הקופה הציבורית ר'דוחקא דציבורא"א הרב רפפורט מעיר שלכאורה , הסבר זה אינו עומד במבחן הביקורת : "לכאורה פשוט שאם הטעם היה דוחקא דציבורא היה צריך לקבוע את הגדר על פי ערך נכסי הציבור , אך לא במחיר הנדרש עבור השבוי , ביחס למחיר השוק שלו '' . ( ההדגשה שלי - מ' ( . 'ו ומסביר : "טעם הגבלת ההוצאה לכדי דמיהן של שבויים הוא פשוט , ודומה ממש להגבלת הוצאת הצדקה לצרכים הבסיסיים של העניים . הציבור ה"ב להוציא את ההוצאה המזערית שיש לה סיכוי להבטיה את התוצאה המבוקשת " . ( ההדגשה שלי - מ' ( . 'ו 78 לתחולת דין "די מחסורו אשר יחסר לו" על היחיד ולא על הקופה הציבורית ראו : נ' בר אילן "זכאותו של העני לצדקה בירור בגדרי הנתינה של 'די מחסורו '" תחומין ב > תשמ"א < ; 459 ד' לנדר "בעניין חיוב די מחסורו" כבוד הרב , לכבוד הרב סולובייצ'יק ( תשמ"ד < ; 202 רפפורט , שם , בע' . 103-99 ולא כפי שמשתמע בקריאה שטחית של הלכת הרמ"א , יורה דעה ,

רמות


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר