|
|
עמוד:237
לידתו ויישומו בקרקע החובות משמעותו משתנה כשהוא מועתק לקרקע הזכויות . בשלב זה אסתפק בדוגמה אחת : חוק השבת אבדה , , 1973-ג"תשל קובע בסעיף : 2 "המוצא אבדה ונוטלה ... חייב להשיבה " . החוק אינו מחייב את מוצא האבדה ליטול אותה כדי להשיבה , אלא קובע רק שאם נטל את האבדה , הוא חייב להשיבה לבעליה . לעומת זאת , אמרה התורה : "לא תראה את שור אחיך או את שיו נדחים והתעלמת מהם , השב תשיבם לאחיך ... לא תוכל להתעלם " . כלומר , האדם חייב ליטול את האבדה ולטפל בה למען אחיו . נכון שהוראה זו אינה ניתנת לאכיפה , והמפר אותה אינו צפוי לסנקציה בידי אדם , אבל הניסיון מלמד שהכרת החובה הדתית יעילה לפעמים יותר מן הפחד מפני השוטר . ואף על פי ששיח החובות של המשפט העברי נובע מאופיו הדתי , חשוב לעמוד על העובדה שהיחס אל האלוהים במסורת היהודית עובר בראש ובראשונה דרך היחס אל הזולת . וכבר זעקו הנביאים : "כי חסד חפצתי ולא זבח " . וירמיהו אמר : "דן דין עני ואביון אז טוב , הלוא היא הדעת אתי נאם " . 'ה החכמים , מעצבי ההלכה היהודית , החרו החזיקו אחריהם באין ספור הזדמנויות , והמפורסמות שבהן הם דבריהם של הלל ושל ר' עקיבא . הלל טבע את הפתגם : "דעלך םני לחברך לא תעביד [ קרי : מה ששנוי עליך , לא תעשה לחברך ] - זוהי כל התורה כולה ואידך פירושה הוא , זיל גמור [ קרי : והשאר פירושה הוא , לך ולמד " . [ ואמר ר' עקיבא : '" ואהבת לרעך כמך' - זה כלל גדול בתורה " . " אין אהבת ה' בלי אהבת הבריות " , אומר הרב יצחק ברויאר . ולר' ישראל םלנטר , מייסד תנועת המוסר בליטא במאה הי"ט , מיוחס המאמר : "הדאגות החומריות של חברי הן הן הדאגות הרוחניות שלי " . ומאחר שחובות האדם כלפי זולתו חובות דתיות הן , הרי שבשל אופיו המוחלט של הצו הדתי , יש סיכוי שיעמוד בהן האדם בצורה איתנה יותר גם כשמנגד מנשבות רוחות האינטרסים והפיתויים . 6 דברים כב , א . 7 הושע ו , ו ; מ' גרינברג "לשאלת חירותו של עובד ה' במקרא" על המקרא ועל היהדות > תשמ"ו < 8 . 85 ירמיהו כב , טז . 9 שבת לא ע"א . 10 ויקרא יט , יח . 11 ספרא , קדושים , פרשה ב ; וראו ג' אלון תולדות היהודים בארץ ישראל בתקופת המשנה והתלמוד > תשי"ד < 12 . 334-331 י' ברויאר נחליאל > תשמ"ב < שע . 13 מובא על ידי ע' לוינס תשע קריאות תלמודיות > תשס"א < . 122
|
|