|
|
עמוד:236
- Deeds " מעשים טובים המזכים את האדם . ושמא תאמר שאין כאן אלא הבדל סמנטי : הזכויות מולידות בהכרח חובות , שהרי , לדוגמה , זכותו של האדם לחיים מחייבת את זולתו לא לפגוע בחייו , והחובות מולידות בהכרח זכויות , שהרי משמעות הציווי "לא תרצח" היא שיש לזולת זכות לחיות ! אף אני אשיב לך שהבדל זה בשיח הוא הרה משמעות : לא זו בלבד שהוא גורר אחריו בהכרח הכרעות ערכיות באיזון בין ערכים מתנגשים , אלא בעיקר הוא מכניס את האדם לאווירה תרבותית ולתודעה עצמית שונה לחלוטין . כאן מתפתחת תודעה של מימוש אינטרסים , וכאן מתפתחת תודעה של אחריות . אפשר לומר , בעקבות דברי השופט זילברג , שהמשפט המודרני פונה בעיקר אל השופט ומנחה אותו כיצד ליישב סכסוכים , והמשפט העברי פונה בעיקר אל 5 האזרח ומנחה אותו כיצד להתנהג . יש בעובדה שהמשפט העברי רואה את האדם כבעל חובות כדי להסביר במידה רבה מדוע רבים מן ההסדרים שבמשפט העברי נראים אוטופיים או בלתי אכיפים ( להלן נביא דוגמות לדבר . < הם נראים כאלה בעיני המתבונן המודרני משום שהסדר משפטי שמקורו , הורתו , חלילה , אלא שחרורו , כמאמר חז"ל : "אל תקרא 'דורות [ על הלוחות ' [ אלא חירות" > משנה , אבות ו , ב . ( ועוד צריך להעיר שההבחנה שהזכרנו בין המשפט הדתי למשפט הדמוקרטי הליברלי אינה כה חדה : מחד גיסא , , "זכויות אדם" באשר הן באות לספק הגנה מרבית לפרט מפני עריצות השלטון , בוודאי אינן סותרת את הערך הדתי של הגנה על כבוד האדם שנברא בצלם . מאידך גיסא , המדינה הדמוקרטית הליברלית עשויה להכיר גם היא במושג , "חובה" ראו , לדוגמה , חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות , , 1998-ח"תשנ סעיף : 1 "זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות 1 מחרב 1 תה של החברה בישראל לזכר 1 ת אלה , מושתתות על ההכרה בעקרון השוויון , על ההכרה בערך האדם שנברא בצלם ועל עקרון כבוד הבריות " . וכן ראו חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות , , 1962-ב"תשכ סעיף , 15 בעניין חובת ההורים בחינוך ילדיהם . 3 ראו , למשל , "כל אחד ואחד מבני האדם יש לו זכיות ועונות : מי שזכיותיו יתירות על עונותיו , צדיק ; ומי שעונותיו יתירות על זכיותיו , רשע ; מחצה למחצה , בינוני " . > רמב"ם , הלכות תשובה , פרק ג , הלכה א 4 ( . זילברג , לעיל הערה , 1 בע' 5 . 93 עד כדי כך הדברים אמורים שהאיסורים הפליליים במקרא מופיעים תמיד פעמיים : פעם ראשונה בלשון נוכח , הפונה אל האדם ומזהירה אותו מלכתחילה מפני המעשה ; ופעם שנייה בלשון נסתר , המכוונת לשופט , ובה נזכר העונש לעובר על האיסור , כדברי התלמוד : "עונש שמענו - אזהרה מנין " ? ( מכות ה ע"ב ועוד . ( כך , למשל , אין המקרא מסתפק בפסוק "מכה איש ומת מות יומת '' ( שמות כא , יב , < אלא הוא מזהיר גם בצו קטגורי : "לא תרצח" ( שמות כ , יגג ללמדך שההימנעות מלעבור על האיסור אינה צריכה לבוא בגלל הפחד מפני העונש , אלא כתוצאה מן ההכרה הערכית בחומרת האיסור עצמו .
|
|