|
|
עמוד:285
ממקורות אלה עולה שחובת החינוך וההוראה היתד . מתחילה חובה אישית , לא חובה ציבורית . . 2 מחובה פרטית לחובה ציבורית הניצנים הראשונים למיסוד מערכת החינוך בתולדות ישראל ולהפיכת החינוך לנושא שגם הציבור נוטל עליו אחריות נראו בתקופת בית שני . בתקופה זו הותקנו תקנות המרחיבות את חובת החינוך ומטילות אותה גם על הציבור . הקדומה בתקנות , המיוחסת לשמעון בן שטח , בן המאה הראשונה לפני הספירה , נזכרת בתלמוד הירושלמי , וזה לשונו : "והוא התקין ... שיהיו תינוקות הולכין לבית הספר " . תקנה אחרת מיוחסת ליהושע בן גמלא . על תקנה זו אנו למדים מן התלמוד הבבלי , חלק א < , 129-123 הדן בשאלה זו גם בזיקה לשאלת היקף הלימודים שהאב חייב ללמד את בנו , האם הוא חייב ללמדו גם "תורה שבעל פה" או שדי שילמד אותו "תורה . "שבכתב אלא שזיקה זו אינה הכרחית , כעולה מדברי הרמב"ם , שם , הלכה ז ( וראו גם הרב ח"ד הלוי , שם . < והשוו גם י"צ גילת דיני משפחה . יחסי הורים וילדים : מזונות , יחסי ממון , משמורת וחינוך ( תשס '' א ) , 314-301 וגם דבריו אינם נראים . יש להעיר שאומנם החובה ללמד תורד . אינה חלה רק על האב , אלא על כל חכם כלפי כל מי שהוא חסר ידע ( ראו רמב"ם , שם , הלכה ב . < אולם הבדל גדול יש בין האב לחכם : האב חייב לעשות כן כחלק ממצוות החינוך המוטלת עליו , והחכם אינו מופקד על חינוך ילדיהם של אחרים , אלא חובתו להנחיל להם את הידע שלו . לכן , להבדיל מן האב , החכם אינו חייב לשכור מלמד לבן חברו , כדברי הרמב"ם ( שם , הלכה ג : < "ואינו חייב ללמד בן חברו אלא בחנם [ קרי , אינו חייב לשכור לו מלמד " . [ והשוו שו"ת יחל ישראל , סימן ד . 237 ראיה נוספת לדבר אפשר להביא מן התלמוד הבבלי ; בעניין המילה , התלמוד קובע על סמך מדרש הלכה שמי שלא מל אותו אביו , חובה על בית הדין למולו ( קידושין כט ע"א . < לעומת זאת , התלמוד אינו קובע הוראה מקבילה בנוגע למי שאביו אינו מלמדו תורה או אומנות . 238 ירושלמי , כתובות , פרק ח , הלכה יא ( לב ע"ג . < 239 השערתם של חוקרים כי ברקע התקנה עומד מאבקו של שמעון בן שטח בצדוקים ובתרבות ההלניסטית נראית סבירה . ראו למשל א' שוחטמן דיני חינוך על פי המשפט העברי ( עבודת גמר לתואר מוסמך , האוניברסיטה העברית בירושלים , תשכ"ב ) . 18 והשוו י' שציפנסקי התקנות בישראל ( תשנ"א , כרך ד < רפו ; ראו לעיל הערה . 8 זאת ועוד , בפוליס ההלניסטי היתה מקובלת מערכת חינוך ציבורית , והדבר הגביר אולי את הצורך להציע חלופה יהודית . 240 זהותו של האיש לוטה בערפל , ואין כאן מקום לדון בדבר . 241 בבא בתרא כא ע"א .
|
|