|
|
עמוד:273
אך מה יעשה העובד כשאין לו עילה פורמלית נגד מעבידו , אבל הוא מבקש לשפר את תנאי עבודתו , כגון העלאת שכרו , הגדלת ימי החופשה שלו , סידור הסעה למקום העבודה או שיפורים סביבתיים וכדומה ? אומנם , כלל גדול בדיני עבודה הוא שהפועל רשאי להתפטר בכל עת שירצה ואי אפשר לאכוף עליו את חוזה העבודה , אבל זכות זו אינה מועילה לו בכגון זה , מכיוון שאם הפסקת העבודה גורמת למעביד נזק כלכלי , הוא ייאלץ לפצות את מעבידו על הנזק שגרם לו . זאת ועוד , הלוא בכגון זה העובד אינו מעוניין להתפטר . אדרבה , הוא מעוניין לשמור על מקום עבודתו , וכל מבוקשו אינו אלא לשפר את תנאי העסקתו , ומאחר שיש יחסי עבודה בינו ובין מעבידו , השביתה היא לכאורה הפרה חמורה של חובתו הבסיסית לעבוד ולא להתבטל . האם פירוש הדבר הוא שנשק השביתה אינו עומד למעשה לרשות העובד ? אם כן , כיצד יתגונן העובד מפני ניצולו על ידי מעבידו וכיצד ייאבק למען שיפור תנאי עבודתו כשאין בידי בית המשפט להושיעו ? כיצד ייווצר האיזון בין כוחו המוגבר של המעביד לבין כוחו החלש בדרך כלל של העובד ? וכלשונו של הרב הראשי לשעבר לתל אביב-יפו , הרב חיים דוד הלוי ז"ל : "היתכן שתורתנו הקדושה שכל דרכיה דרכי נועם , תאסור על אדם להאבק ולהלחם על פת לחמו " ? כפי שנראה להלן , התשובה לכך היא שהעובד יכול גם יכול להיאבק על תנאי עבודתו , אבל עליו לעשות זאת עם עמיתיו במסגרת ארגון עובדים . רק בתקופה המודרנית הוכרה זכות ההתאגדות כזכות יסוד , אבל כבר בתקופת התנאים ( המאות הראשונה והשנייה לספירה ) נזכרות תקנות שתיקנו בני אומנות מסוימת ( המזכירות את תקנות חברי הגילדות בימי הביניים , ( ואפשר ללמוד מהן שהמשפט העברי מכיר בזכות 181 התארגנותן של קבוצות עובדים . וזה לשון התוספתא : "ורשאין בני העיר להתנות על השערים ועל המדות ועל שכר פועלין . רשאין לעשות קיצתן ... רשאין , 7 צכ , די / [ קרי , עושי 177 ראו לעיל הערה 178 . 133 ראו על כך בהרחבה אצל ורהפטיג , לעיל הערה , 147 בע' 688 ואילך . 179 שם , בע' 321 ואילך . 180 הרב ח"ד הלוי "שביתת מודים בהלכה ותשלום שכר ימי השביתה" תורה שבעל פה כג > תשמ '' ב < ל . 181 תוספתא > ליברמן , < בבא מציעא יא , כג-כו ; אלון , לעיל הערה , 11 בע' 182 . 106-105 וראו גם בבא בתרא ח ע"ב , שבו הנוסח שונה במקצת , אבל הכוונה אחת , שבני העיר רשאים להתארגן ולקבוע כללי התנהגות ביניהם וקנסות ועונשים למי שיפר את הכללים שנקבעו : "ורשאין בני העיר להתנות על המדות ועל השערים , ועל שכד פועלים , ולהסיע על קיצתן [ רש '' י : 'לקנוס את העובר על קיצת דבריהם , להסיעם מדת דין " . [ 'תורה
|
|