|
|
עמוד:25
נשות חיל שוש עמית * רבות דובר על תרומתם הנכבדת של יהנאי בבל לקהילת המודיעין הישראלית . אר תרומתן של הנשים שהגיעו מעיראק , שהייתה לא פחותה . דומה ש"הודרה" מהזיכרון הקולקטיבי סיפורה האישי של אישה אחת . מההצטרפות לתנועת " החלוץ" בבגדאד . דיר הגיוס למודיעין ה £ נבאי ועד לתפקידים מובילים במוסד לגיליון 53 של "מבט מל"מ ( אפריל ( 2009 התפרסמה כתבה על תרומתם של יוצאי בבל למערכת הביטחון - אמץ , שב"כ ובעיקר המוסד . ברב שיח שבו השתתפו גמלאי המוסד ( גברים בלבד (! בלט ביותר היעדרן של הנשים יוצאות בבל , שמהן לא הייתה ולו נציגה אחת , אף על פי שלפחות שלוש מהן כיהנו בתפקידים בכירים : שולה מוריה , בלפוריה עילם והח"מ . המאמר מרעיף שבחים , ובצדק , על יוצאי בבל בקהילת המודיעין . הוא מציין את שליטתם המעולה בשפה הערבית , את מסירותם הגבוהה ואת דבקותם במטרה . מכיוון שלכתבות המתפרסמות ב"מבט מל"מ" יש ערך של תיעוד היסטורי מהימן ומדויק לדורות הבאים , נועדו דבריי אלה להשלים את החסר ולהעמיד דברים על דיוקם . גורם נוסף שדרבן אותי לכתוב היה כתבת הטלוויזיה המרתקת במסגרת "מבט שני" - "סיפורה המופלא של מיס גיודי" 29 ) ביוני , ( 2011 על חלקה של יהודייה קנדית בהעלאתם של יהודי סוריה . הצופה התמים יכול היה להתרשם - בטעות כמובן - שכל מבצע הוצאתם של יהודי סוריה והבאתם לארץ ( שהייתה לי הזכות לפעול למענו באופן אישי במסגרת עבודתי במוסד ) היה מעשה ידיה של אישה אחת בלבד , ולמוסדות האחרים של מדינת ישראל לא היה כל חלק בכך . למרות היתרון המסוים שבהצגה פומבית זו של הדברים , ראוי שבמסגרת כתב העת הפנימי שלנו תינתן התמונה המלאה . ובכן , להלן כמה דברים על חלקן של הנשים ילידות בבל בתנועת "החלוץ" בעיראק , ולאחר מכן בקהילת המודיעין בישראל . זהו הסיפור שלי . מטקס לילי לבכירות במוסד לתנועת "החלוץ" בעיראק הצטרפתי ( כשאר גמלאיות המוסד , שאותן אני מזכירה לעיל ) בגיל 14 כתלמידת תיכון " . "אליאנס התנועה הוקמה בעקבות ה"פרהוד" ( הפרעות ביהודים ביוני ( 1941 למטרות של הגנה עצמית , לימוד עברית , חיזוק הזיקה לישראל ועלייה . לאחר שנה , במדריכה , הצטרפתי ל"הגנה" השורה" ) . ( למדנו שימוש בנשק , גיודו ועזרה ראשונה . בשלהי , 1949 בעקבות תפיסתם של כמה מחברי התנועה בידי השלטונות , הוחלט שעליי לברוח מעיראק . ברחתי בדרך בלתי לגאלית , מחופשת לערבייה , יחד עם שש מדריכות נוספות ובהן אחותי אוריה , שעסקה בעלייה . יום אחד בלבד לאחר הגעתי לישראל זומנתי על ידי לא אחר ממרדכי בנצור , מפקד בסיס המודיעין , לתחקור , ולאחר ש"הוספתי" שנה לגילי והצהרתי שאני בת , 18 גויסתי לצה"ל ליחידה ש"מ 8200 - 2 של היום . שם הרגשתי כמובן לגמרי "בבית ; מכיוון שהרולק המכריע של היחידה היה מורכב מיוצאי עיראק . ב 1960 התחלתי לעבוד במוסד . הייתה זו תחילתן של 32 שנות עבודה מרתקות בתחומים מגוונים . המרכזיים שבהם היו שיתוף הפעולה הממושך 15 - שנה - כראש ענף בתחום הרלוונטי עם ענף 7 באמ"ן ( כיום "הזירה הטכנית , ( ושמונה השנים כראש ענף בתחום הצלת יהודים מארצות מצוקה . זכורה לי עד היום הפגישה הראשונה עם אפרים הלוי , ראש היחידה דאז , שאמר לי בעידוד וברוח טובה ; "זה שלוש שנים לא היה מילוט אחד , תצטרכי לעבוד קשה ולהביא . "תוצאות לשמחתי , ניתן לומר שעמדנו בהחלט במשימה . בכך נסגר מעגל , כנמלטת מארץ מצוקה הייתי שותפה למילוטם ולהבאתם לארץ של יהודים אחרים . זהו סיפורי האישי . מהרגע הבלתי נשכח ב 1947 של טקס ההשבעה לתנועה ( שנוהל על ידי אותו השליח מרדכי בנצור , שלימים גייס אותי ל , ( 8200 באותו ערב בשכונת בתאווין בבגדאד , ועד לשירות המשמעותי והמספק ביותר עבורי , ביחידה ובמוסד . אין ספק שתנועת " החלוץ" בעיראק ( שרבות נכתב על פועלה ) הייתה אבן היסוד לדרכם של יוצאי בבל . היא הגשימה את כל המטרות שהציבה לעצמה : חינוך לציונות , הגנה ועלייה . תעיד על כך העובדה שרובה המכריע של גלות בבל הגיע לישראל . לכל הדעות , תנועת "החלוץ" בעיראק היוותה תמרור חשוב בתולדות הציונות ומדינת ישראל & > . ' גמלאית המוסד
|
|