|
|
עמוד:32
מודיעיון מבס עומק למודיעין - בעריכת עמוס גלבוע מחר , "מודיעיון" נועד לשמש במה למחשבת המודיעין ולחסציפלינה של עשיית המודיעין בהקשרי הביסחון הלאומי , על מגוון הדעות הרווחות בארץ ופעמים גם בעולם . העשרת מרכיבים « 0 P . ב"במה לוויכוח" תתרום ותסייע לביסחון הלאומי . הצורן בסגירות קוגניטיבית בהסבר להפתעת יום Dmooa אורי בר יוסף * הכשל ההתרעתי במלחמת יום הכיפורים נבע . כך נקבע , מדבקות בקונספציה שגויה אך מה יכול לגרום לבני אדם להיצמד בעקשנות להערכה מסוימת גם כשמגיע מידע שסותר אותה ? הפסיכולוגיה תולה את התופעה בצורך בסגירות קוגניטיבית . תיאוריה שיכולה לעזור בהבנת הכשל של 1973 גם כיום , קרוב ל 40 שנה לאחר מלחמת יום הכיפורים , הכשל ההתרעתי שקדם לה ממשיך להיות החוויה המעצבת המרכזית של קהילת המודיעין ומקור בלתי נדלה ללקחים שנועדו להבגויח כי ישראל לא תמצא עצמה פעם נוספת במצב דומה . מטרת מאמר זה היא להצביע על גורם אחד , שעדיין לא ניתנה לו תשומת לב מספקת , ואשר מידת תרומתו לכשל ב 1973 הייתה קריטית . נקודת המוצא להבנתו היא מסקנת ועדת אגרנט שקבעה כי בשורש הכשל המודיעיני עמדה "דבקותם העקשנית [ של גורמי ההערכה ] במה שהיה קרוי בפיהם , "הקונספציה שלפיה מצרים לא תצא למלחמה לפני שתשיג יכולת לתקוף את שדות התעופה של ישראל , וסוריה לא תצא למלחמה בלי מצרים . ועדת אגרנט כללה משפטנים ורמטכ"לים בדימוס אבל לא פסיכולוגים , ולכן היא לא ניסתה להבין מה עמד מאחורי אותה דבקות עקשנית בקונספציה , גם כאשר כל המידע הזמין הראה שהיא כבר מזמן אינה תקפה . כדי להתמודד עם סוגיה זו ייעשה כאן שימוש בתיאוריה מתחום הפסיכולוגיה הקוגניטיבית שתסביר מה עמד מאחורי "דבקותם העקשנית" של שניים מהמעריכים המרכזיים ב - 1973 ראש אמ"ן אלוף אלי זעירא וראש ענף 6 ( מצרים ) סגךאלוף יונה בנדמן - וכיצד עקשנות זו השפיעה על הערכת המודיעין הלאומית . אומנם היו גם אחרים שכשלו , בראש ובראשונה רמ"ח המחקר ועוזריו , אבל לבנדמן , ובמיוחד לזעירא , כפי שנראה , היה משקל ייחודי . המאמר יתחיל בדיון תיאורטי קצר ואחר כך יראה כיצד התיאוריה של הצורך בסגירות קוגניטיבית , תורמת משמעותית להבנת מקורות הכשל ב . 1973 הבנה זו יכולה לסייע במניעת כשלים דומים בעתיד . התיאוריה התיאוריה שבה נעשה כאן שימוש פותחה על ידי אריה קרוגלנסקי , פסיכולוג ישראלי לשעבר העובד היום באוניברסיטת מרילנד . נקודת המוצא שלה זהה לזו המקובלת על רוב החוקרים בתחום : השיפוט האנושי מתבצע באמצעות העלאת כמה היפותזות ( או הסברים ) לתופעה או לבעיה מסוימת והעמדתן מול עדויות רלוונטיות במטרה לקבוע איזו מההיפותזות תקפה מהאחרות . התהליך הזה יכול אומנם להימשך לעד , שכן תמיד ניתן למצוא מידע רלוונטי טסף , אבל בפועל אין זה כך בשל מנגנון שאותו מכנה קרוגלנסקי "הצורך בסגירות . "קוגניטיבית הצורך הזה מוגדר כשאיפה להגיע לשיפוט ברור או בטוח על הבעיה הנדונה - או במילים אחרות "הקפאה אפיסטמולוגית ; הצורך בסגירות קיים כיוון שיש גבול לסך המשאבים האינטלקטואליים שאנו יכולים להשקיע בפתרון בעיה ספציפית . מספר רב של מבחנים אמפיריים אפשרו לזהות משתנים מצביים ומשתנים אנושיים ( תכונות אופי ) שיכתיבו באיזה שלב נגיע להקפאה אפיסטמולוגית . לענייננו חשובים יותר המשתנים האישיותיים , ואלה העלו את קיומו של טיפוס האישיות בעל צורך גבוה בסגירות קוגניטיבית , המתאפיין בשני מרכיבים : ראשית , הוא ננעל במהירות על תשובה הקפאה" ) ( "אפיסטמולוגית כאשר היא מוצגת בפניו , ושנית , " הצורך בסגירות קוגניטיבית" מוגדר כשאיפה להגיע לשיפוט ברור או בס ו ח על הבעיה הנדונה . הצורך בסגירות קיים כיוון שיש גבול לסך המשאבים האינטלקטואליים שאנו יכולים להשקיע בפתרון בעיה ספציפית * פרופסור מהמחלקה ליחסים בינלאומיים באוניברסיטת חיפה , מתמחה בנושאי מודיעין
|
|