תגובה

מתוך:  > מבט מל"מ > תגובה

עמוד:43

תגובה הצלחה ישראלית - האומנם ? ** " "י על המאמר "כישלון אמריקאי והצלחה . "ישראלית גיליון . 59 אפריל 2011 1 קראתי בעיון את מאמרו של פרופ אורי בר יוסף בחוברת המל"מ האחרונה , והשאלה "האומנם " ? ליוותה אותי לכל אורך הקריאה . הצלחה ישראלית ? הרשו לי לחלוק על כך . הייתי שם בזמן אמת והתרשמתי אחרת . הגעתי לטהראן כמאבטח צעיר בנובמבר 1977 ועזבתי את העיר ב 14 בפברואר , 1979 כמה שעות לפני נחיתתו של חומייני ( על כל טיסה היה יוצא אחד מאיתנו לבלות לילה בארץ , והגיע תורי . למחרת כבר אי אפשר היה לחזור . ( הזיכרונות שיש לי משם אינם כוללים גאווה ישראלית מסיבה פשוטה מאוד : אם זיהינו את האיום , מדוע פעלנו כפי שפעלנו ? מדוע סוכנו חייהם של כה רבים ? ומדוע בסופו של דבר הצלחנו להרגיז בהתנהגותנו את השיעים ? רק שילוב של מזל , בלגן גדול בתוך משמרות המהפכה וחלון הזדמנויות קצר לפני שנלקח רסן ההנהגה מחדש מנע מ 34 אנשי ביטחון ישראלים להיעלם באיראן . במקרה הרע היו מסיימים את חייהם בכלא עלוב ומעופש , ובמקרה הטוב בתלייה פומבית ברחובות טהראן . החילוץ העצמי היה אולי רגע הגאווה הגדול ביותר , הרגע שבו שוב השתמשנו בחוצפה שלנו והצלחנו להשתחל לתוך המטוס האמריקאי ועד שמפקדי המהפכה הבינו זאת כבר היינו באוויר . אבל היה זה המעשה האמיץ של הלוחם שהושאר לנפשו בשטח מאחור . לאורך כל התקופה הקריטית של המהפכה - מספטמבר 1978 ועד סופה - הנחיתה ישראל לפחות מטוס אחד ביום , בדרך כלל ריק , בשדה התעופה שהיה מושבת באופן כמעט קבוע . מי שביצעו את הנחיתה היו אנחנו המאבטחים , כי לא היו שירותי מגדל פיקוח . לשאלותינו החוזרות ונשנות "מדוע מסכנים חיי אדם " ? קיבלנו תשובה האומרת כי מדינת ישראל משוכנעת שהשאה ישרוד , ינצח את יריביו , ואם נפגין נאמנות - ישראל תצא נשכרת מכך . מדינות העולם נענו לצו השביתות , ואנחנו היינו היחידים שהפרו אותו והפעילו את שדה התעופה . לא היה אף גורם מהפכני שלא הרגזנו . ב 1 בספטמבר פתחנו את בית הספר והכנסנו לתוך מבנה במרכז העיר כ 300 ילדים ישראלים . היה זה אחרי שבית הקולנוע בעבדאן הוצת ואחרי שהתפוצצו פצצות בטהראן . האם מדינה שחושבת שהולכת להיות מהפכה מסכנת את חייהם של מאות ילדים ? בהערכת מצב שקיימנו בשגרירות - הקב"ט והמאבג 1 חים - הגענו למסקנה שהרחוב אלים , ושעומד לקרות משהו לא טוב , ולכן החלטנו להוסיף מאבטח לבית הספר . זה הגיל אותנו כמה שבועות לאחר מכן , כשבית הספר הותקף . בעור שינינו הצלחנו לחלץ את הילדים , חלקם בריצה על הגגות . בדיוק אותו דבר קרה לנו במשרד אל על בעיר ב 25 בדצמבר . שוב התברר שהתגבור הציל את המצב , כשנאלצנו לחלץ כ 30 עובדים דרך הגגות , מהמשרד לשגרירות , שניות לפני שהעלו אותו באש . ושוב המסר שקיבלנו מירושלים היה שהכול בסדר ושלטונו של השאה איתן . קצת מתנדנד אך יציב . אז נסענו לשדה התעופה להנחית עוד מטוס ריק של אל על ! ב 1990 התבקשתי להכין עבודת מחקר ובחרתי לנתח את סיפור המהפכה מתוך דיווחי היום יום שהיו נשלחים מהשגרירות לארץ . מצאתי את התיקים במרתף חסר סדר וניקיון במשרד החוץ . אילו היו מעיינים במברקים ששלחו אורי לוברני ויוסף הרמלין , עורכים ומנתחים אותם ומוציאים מהם מסקנות בזמן אמת - לא היינו נשארים באיראן דקה אחת מיותרת . היינו מבינים את משמעות השיעה , את המחויבות לדת , למוות כמצווה , לשחרור כפי שכוהן הדת מצווה , מבינים את השפעת מהפכת חומייני על המרחב שסביבנו . אז במה יש לנו להתגאות ? " כי הנחת והיוהרה הן כנגע בבשר ימי השלום . אך הספק הענוותן הריהו אור זרוע ללב חכם , הוא מוך חודר עד עומק הפצע . שלחו את הלנה וותרו על כבודנו " ... ( מתוך נאום הקטור במלחמת טרויה . בלחצם של הגנרלים שלו חזר בו ונכנע לכבוד העצמי . ( לצערי , סופה של טרויה הוא טרגדיה שלומדים עליה ולא לומדים ממנה . * רכ 7 בשב"כ לשעבר , סופר

המרכז למורשת המודיעין (מ.ל.מ) ע"ר


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר