|
|
עמוד:9
הקדמה ביולי , 2006 לאחר שש שנים של שקט ורגיעה יחסית , התלקחה באחת האש לאורך גבולה הצפוני של ישראל . בבוקרו של ה 12 ביולי , 2006 תקפו לוחמים של ארגון החזבאללה סיור של צה"ל , שנע לאורך גדר הגבול בין ישראל לבין לבנון בקירבת היישוב זרעית . שניים מחיילי הסיור נחטפו ושמונה חיילים נהרגו . התגובה הישראלית להתקפה שבוצעה זו הפעם בתוככי שטחה הריבוני של מדינת ישראל , לא איחרה לבוא . בניגוד לדפוס הפעולה אותו אימצו ממשלות ישראל לאורך שש השנים שחלפו מאז נסוג צה"ל במאי 2000 מדרום לבנון , החליטה ממשלת ישראל , בהנהגתם של ראש הממשלה , אהוד אולמרט , ושר הביטחון , עמיר פרץ , לא להבליג ולעבור לסדר היום על התקפה זו , אלא לצאת למתקפה כוללת נגד ארגון החזבאללה . המלחמה שהתלקחה בין ישראל לבין ארגון החזבאללה נמשכה 33 יום ובמהלכה 153 אזרחים וחיילים ישראלים מצאו את מותם ממטחי טילים וקטיושות , ששיגר ארגון החזכאללה לעבר יישובי הצפון בואכה חיפה , כמו גם בקרבות קרקעיים שניהלו חיילי צה"ל עם לוחמיו של הארגון בדרום לבנון . המלחמה המיטה הרס וחורבן גם מצידו הלבנוני של הגבול , החל בפרברים השיעיים בדרומה של בירות , וכלה בכפרים ובעיירות השיעים , הנושקים לגדר הגבול הישראלי לבנוני . 1 , 287 אזרחים לבנונים נהרגו במהלך הקרבות , וגם כמה מאות מלוחמי החזבאללה . קרוב למיליון לבנונים 973 , 334 - על פי הנתונים הרשמיים שפרסמה ממשלת לבנון - הפכו לפליטים , ובכלל זה מרבית תושביו של הדרום הלבנוני , רובם בני העדה השיעית . לרבים מאלו נתברר עם שוך הקרבות כי חייהם ניצלו אך בתיהם הפכו לעיי חרבות ' . הפסקת האש עליה הוכרז בעקבות אימוץ החלטה 1701 בידי מועצת הביטחון של האו"ם ב 11 באוגוסט , 2006 הפיחה תקוות מחודשות בקרב ישראלים ולבנונים כאחד , שמעתה השקט והרגיעה יאפשרו לתושבים משני צידי הגבול לחזור לנהל שגרת חיים נורמלית , ולשקם את הנזקים שנגרמו להם במהלך הקרבות . עם זאת , תקוות אלו לוו בחשש כי מדובר בהפוגה זמנית , בבחינת פסק זמן , במערכה הרחוקה עדיין מסיומה . ואכן , ככל שנקפו הימים הלך והתברר עד
|
|