|
|
עמוד:13
פרק 1 מטרות הענישה המשפט הפלילי בא להסדיר חיי חברה על ידי קביעת נורמות התנהגות המחייבות את כל חבריה . לצדן של הנורמות נקבעות סאנקציות המוטלות על מי שמפירן , כשהעונשים מכוונים לכך שהנורמות תישמרנה . מקובל לסווג את מטרות הענישה כך , תגמול , הרתעה , שיקום ומניעה ז \ התגמול הוא השיקול הקדום ביותר . הוא נחשב כשיקול העיקרי בעת העתיקה ובימי הביניים , אר שיקול התגמול נדחה במאת השנים האחרונות . הוא נחשב לשריד של יצר הנקמה , המביא לידי עונשים אכזריים , שאינו תורם להשגת המטרה הסופית של המשפט הפלילי , ואין זה מן הראוי להתחשב בו . אך למעשה שיקול התגמול השפיע תמיד על השופטים בקביעת גזר הדין , וגם על ציפיות החברה . כיום אף ניכרת חזרה למתן לגיטימאציה מחודשת לשיקול זה . במשך כל התקופות ייחסו משקל רב לשיקול ההרתעה . בעקבות חיבוריו של בנטהם במאה ה 19 הוא נחשב לשיקול העיקרי בבחירת העונש . העונש בא בעיקר כדי להרתיע את הנאשם שהורשע , ללמדו לקח על מנת שלא ישוב ויחטא ; הודגש בעיקר ההיבט של הרתעת הנאשם עצמו , אך בסוף המאה ה 19 ובראשית המאה ה 20 ניכרת נסיגה משיקול ההרתעה . גברה ההכרה בכד שהעונש אינו תמיד מרתיע , באשר העבריינות צומחת במקרים רבים על רקע של מצוקה חברתית ותנאי חיים קשים , או של 1 ראה , למשל : ש' שהם , עבירות ועונשים בישראל . ( 1963 ) 2 שם , עמ' 3 , 31 י' בזק , "השיקול התגמולי במדיניות , "הענישה הפרקליט כב , עמ' 4 . 240 ראה , למשל A . von Hirsch , Doing Justice , The Choice of Punishment : 5 . ( 1976 ) שם , עמ' ; 37 וראה להלן . 6 ראה להלן על ההבחנה בין הרתעה ספציפית להרתעה כללית .
|
|