|
|
עמוד:12
הי"ד , למשל , היתה בשאלה עקרונית הנוגעת לרעיון הספירות , שממילא היו לה השלכות מסוימות לענייני תפילה . אחרים לא יצאו נגד הוראה פלונית או אלמונית . היה אפשר גם להתעלם מהוראות אלה . תהליכים כאלה , ידיעות היסטוריות ספרותיות על גלגולי ההתפתחויות , הם הם נשמת הספר שלפנינו , ובמיוחד חלקו השלישי . למעשה , רוב המקרים בהם נפגשות הלכה וקבלה , הם על רקע עניינים שבתפילה ובעבודת הקודש . מעטים הם המקרים היוצאים מן הכלל האמור , כגון עניין הייבום והחליצה , אם כי אין להמעיט בחשיבותם . כזכור , חכמי התלמוד נטו לצמצם את קיום מצות הייבום , ותחת זה העדיפו את החליצה . ברם , משעה שייבום נתקשר בחוק הגלגול , וכבר בספר הזוהר , ראו חשיבות מיוחדת בביצועו , ופגיעה חמורה באדם שאינו מייבם . מכאן ואילך יכולים אנו למצוא חיכוכים , קצתם חמורים ביותר , כגון הוויכוח החריף שניטש בקנדיה במאה הט"ו סביב העדפת ייבום או חליצה . אך , כאמור , רוב המקרים קשורים בעבודת הקודש , ב"אורח , "חיים והם אפוא אקטואליים לכל אדם . משמע , קבלת נוהג קבלי פירושה חשיפת ציבור שלם להשפעת הקבלה . כך אירע , למשל , בהנהגה הקבלית לקריאת שיר השירים או קבלת שבת . במיוחד אמור הדבר במחנה החסידי . למשל , אמירת מזמור קז מתהלים לפני מנחה של ערב שבת , או הקטע "כגונא" מן הזוהר , ובמידה רבה גם ה"תפילה קודם התפילה" של רבי אלימלך מליזנסק — המקובלים על כל חצרות הצדיקים . למן המאה הט"ז ואילך נכללו תפילות שחיברו המקובלים , ואין ספק שגם המצאת הדפוס עזרה רבות בהפצתן של אלה . מקובלים שהיו גם בעלי מעמד בתחום ההלכה יכלו להחדיר את תוספותיהם ביתר קלות . בתחום זה ייזכר בעיקר החיד"א שתרם רבות לחיבורן של תפילות להזדמנויות ולמועדים שונים , ותפילותיו נפוצו בקהילות יהודיות למיניהן ; כמוהו כן רבי יוסף חיים שהשפיע בעיקר בבגדאד והכפופים לה , וכן על יהודי המזרח בארץ ישראל . כמו כן , נפוצו ספרים קבליים שהיו בעלי השפעה עצומה , כגון : של"ה , שערי ציון , חמדת ימים , משנת חסידים וכיוצא באלה . נראה שהאווירה הרוחנית המיוחדת ששררה בצפת ומערך ההנהגות שצמחו בתוכה תרמו רבות להפצת הקבלה . אביא שלוש דוגמאות , מן הפיוט , עולם התפילה והמוסר , כדי להדגים את ההשפעה הקבלית : א . במחזור בני חלף = ] חלב , ארם צובה , [ ויניציאה ש"ך , חלק שני , מופיע פיוט לרבי שמש ב"ר אברהם ז"ל שנא"ני ( יט ע"א , ( מתחיל . "שמע עמי אחוך בהלכות התקיעה וסודות השופר היום . "להשמיעה והבית האחרון : "רמז התקיעה למול רחמים יפנה והסוד בתרועה במדת הדין חינה ושלושה שברים בחסד תכנה והם בשלש יודי"ן אשר לא תשתנה . ואם תרצה לידע אמיתת המענה ראה כי מנינם במנין התקיעה י"י בקול שופר אלוהים בתרועה" ( כ ע"ב ;( ב . "גם אני [ כמו רקנטי , בטעמי המצות ] מימי השתוקקתי ונכספתי להציב מכון לתפילה על פי הקבלה , ואף כי לא השיגה יד שכלי לחקור באמתת עומק החכמה הזאת , ולא מינה ולא מקצתה , אך אמרתי יהיו לרצון אמרי פי , אחד המרבה וא' הממעיט בו , ויחשב קרבני כקרבן דלי דלות" וכר . המחבר חי בפולין במאה הט"ז ; ג . מתוך ספר מוסר עממי מן המאה הי"ח : "מה יפה מאוד ירושתך בעשותך רצון קונך ואז ירבו המליצים לטובה על נשמתך בעומדך לפני אלוהיך ביום דינך הגדול לתת חשבונותיך אשר עשית בקיום המצות , והם הם חמלותיך , כדאיתא בספר 8 ראה במיוחד פרק חמישה עשר , בין הפניות 9 . 109-94 בכושרות , ב , יז ע"ב-יח ע"א .
|
|