[א] המונח דת

עמוד:13

על רוח האדם . משכילים , שאינם רוצים עוד להיות כפופים להבנות של הנצרות שלהם מימים ימימה , החלו לפתח לשונות אשר לפיהן אמור האדם לנסח את הווייתו . עם ישראל בגלות של המערב נטה בדורות האחרונים , יותר מאשר בעבר , לחקות את הרוב הנוכרי שבתוכו הוא חי גם בתחום זה . אף נמצא יהודי מתמשכל שטבע את המטבע שענה על החיקוי המבוקש . משה מנדלסון , ( 1786–1729 ) יליד העיר דסאו בגרמניה , הוא האיש שמייחסים לו את ' הנוסחה : 'המחדשת ' היה יהודי בביתך ואדם . 'בצאתך פירוש ניסוח זה והמשתמע ממנו מדברים בעד עצמם . במונחים האירופים של סביבתו אמור היה יהודי להיות לכל היותר איזה מי שהוא אשר מחזיק באמונה – מעתה דת – אחרת מזו של רוב השכנים , אשר מאמינים בצורה זו או אחרת בישו , כפי שעוצב על ידי פאולוס , הוא שאול הטרסי , בן להורים יהודים מן העיר טרסוס , , Tarsos באסיה הקטנה . למציאות , מתברר , אירוניות משלה . משה מנדלסון וההולכים בעקבותיו , הנה כי כן , אימצו להם תיאוריה של גזע , תיאוריה אשר מעיקרה זרה ליהדות . לעומת מנדלסון ( כבר בני משפחתו , ( יהודים אחרים ראו את עצמם כנאורים דיים שיכולים בכלל בלי ' דת' – גם בנוסח מנדלסון . אלה מיהרו להינתק כליל מן המכונה עתה ' דת' בעיניהם , כיאות לדעתם לאנשים נאורים . אלה כמאליו גם נהיו ערוכים להשתלב ללא עכבות יתרות בסביבת מגוריהם , ולרכוש להם , לדעתם , על ידי כך זהות חדשה . עמי אירופה , אמנם , החלו לעת זו ( העת החדשה ) להתגדר יותר בייחוד של מוצאם , והאיכויות היתרות של הגזע שלהם , וכל כמה שהתעצמה בקרבם תודעת הגזע ( כמובן הנעלה ) שלהם , כן הלך ופחת בעיניהם ערכו של האדם היהודי , בן הגזע האחר , ואת אשר הוא מייצג . הרי הרוב הנוצרי הזה , שזיהה את ישראל ותורתו באחת , היה כופה בימי הביניים על יהודים להשיב בוויכוחים פומביים על שאלות בישופיהם , כדי לאלצם להשמיע בפומבי תשובות שמבטלות את תורת משה כדרך הבנתם אותה מימים ימימה , ובסופו של דבר שירותיהם של בעלי התריסין בתקשורת ההמונית לסוגיה ; והללו , בעודם משיבים למיטיביהם כשומרי שכר , מתחילים להאמין כי לא כאלה הם , אלא חסידים תמימים באמת ובתמים של מעסיקיהם . אכן מטבע חולשות אנוש הדבר , שאף שומר שכר רוצה להיראות בעיני עצמו לא כחרב להשכיר , כי אם כאציל בן חורין , מעשה שומר חינם מבחירתו החופשית ... 2 ראו את חרוזיו של המשורר יל " ג ( יהודה ליב גורדון , ( 1892–1831 בשירו ( בתי השיר , חוברו בשנת ; 1863 שניים מהם להלן : ( " הקיצה עמי , עד מתי תישנה ? הן גז הליל השמש האירה ; הקוצר , שא עיניך אנה ואנה ; וזמנך ומקומך אנא הכירה ; אל אוצר המדינה הבא חילך , ובנכסיה קח חלק וזבד , היה אדם בצאתך ויהודי באהליך , אח לבני ארצך ולמלכך עבד . "

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא