|
|
עמוד:8
שכן האדם מבחינתו הוא מרכז הווייתו ולא השיטה המארגנת את העולם . האדם על חולשותיו מעצם מהותו , יש לזכור , מונע גם בידי דחפים לא רציונאליים . אך הוא בהחלט יכול לכוון עצמו , מעצם הידיעה – שמעשיו יקרבוהו או ירחיקוהו . דוד גולן , אני מעז לפרש – ועל אחריותי בלבד , אומר לנו בהזמנה הזו " כזה ראה וחדש . " אך דע לך הקורא , שהבסיס כבר קיים , הוא הומצא לפניך וממנו תוכל להמשיך הלאה . אל נא תמציא אותו מחדש , לא בפלגנות , לא בכיתתיות , לא במונופול , אלא בקבלת האחר , המבקש להצטרף . ומי שבא – ברוך הבא . האידיאה של היהדות איננה זקוקה למרכאות , ומלמדת אותנו על זכותנו להמשך דרכנו : איש על פי בחירתו ורצונו , כשותף לקהילה המתברכת בלימודה ובמעשיה . כל קורא מוזמן להשיג על הדברים שמצא בספר ' היהדות , מאין , 'ולאן ולהסיק מהם את מסקנותיו שלו . ומכיוון שלכל קורא מובטחת חווייתו האישית מקריאת הדברים , אני מבקש להביא את תובנתי שלי בשיר גנוז שכתבתי , עוד בעת קריאת טיוטות ראשונות של המסמך שלפנינו . מבחינתי , ההעזה לפרסמו , היא תודת החוויה הנשקפת לי מ'היהדות , מאין : 'ולאן הרי בסופו של דבר הרי בסופו של דבר אדם נשאר לבדו מול בוראו . גם במניין גם בשניים וגם בתרי-עשר . מברר עמו מיהו עצמו שכך עשאו ומיהו שעשאו כך שישאל כיצד עשאו . ובירורו מלא תהיות עולם וככל שישאל תחסרנה תשובותיו , כנגד שתתמלאנה . וחוזר חלילה במעגלותיו .
|
|