|
|
עמוד:10
הפלסטינית בחלקים גדולים של הארץ מתמוטטת , ערים וכפרים מתרוקנים מיושביהם ואלה הופכים לפליטים מחוץ לארצם , בעוד אחרים הופכים למיעוט הנתון תחת ממשל צבאי בתוך גבולות המדינה היהודית הצעירה . היהודים שחשו ערב המלחמה איום קיומי חווים אמנם ניצחון בסיומה , אך גם סופרים את הרוגיהם ומנסים להתמודד עם מציאות חדשה של מדינה ענייה המוקפת אויבים , וגם של רוב אתני השולט במיעוט . פעולות האיבה אינן פוסקות והסכסוך הנמשך לובש צורה ופושט צורה במלחמות הגבול , מלחמת סיני ו'פעולות התגמול , ' עד מלחמת ששת הימים הפותחת שלב חדש בסכסוך , ובה כובשת מדינת ישראל שטחים פלסטיניים נרחבים ונאחזת בהם , מהלך שיתבע את מחירו גם שנים רבות לאחר מכן . כל אלה אינם מתרחשים , כמובן , מחוץ לעולמו של כל יחיד תושב הארץ , וגם המשורר חש זאת על בשרו , לא כמערכת של אירועים פוליטיים שאינם עניינו של הפרט אלא כחלק ממצוקה קיומית . התגובה השירית לאירועים אינה בהכרח "פוליטית , " וגם אם היא מביעה עמדות פוליטיות כלפי המתרחש , הרי היא חלק מדרכו האמנותית של המשורר לבטא ולייצג את מה שמשפיע על מציאות חייו . המשוררים נבדלים זה מזה בהקשר זה הן במידת נכונותם להתייחס לאירועים הפוליטיים או האקטואליים כחלק מהשקפת עולמם הפואטית , הן בעוצמת תגובתם על אירועים אלה והן במידת עמידתם ביחס לגורמי כוח כגון מפלגות , אידיאולוגיות מסומנות , קבוצות שיח כאלה ואחרות , קונסנזוס או עמדות שלטוניות : האם הם עומדים לצדם של גורמי הכוח או שהם מציבים עמדות עצמאיות . ובהקשר הנוכחי — האם שירתם שבויה באתוסים מרכזיים כגון נרטיב העל הציוני או השיח הלאומי , או שהם מציעים אתוס אחר , שיח חדש או 'אלטרנרטיב TT : v 1 - — ' נרטיב אלטרנטיבי . השאלה העומדת במרכזו של ספר זה היא מה הם הייצוגים של הסכסוך היהודי ערבי בשירה העברית ומה הן העמדות הנשמעות בה כלפיו . הספר מתמקד בשנים שבין מאורעות תרפ"ט ( 1 929 ) לבין מלחמת ששת הימים ב , 1 967 אף שהסכסוך היה קיים כבר קודם לכן והוא כמובן נמשך והווה גם היום . המשוררים שנבחרו נתפשים כמייצגים שלושה דורות בשירה העברית ( אבן זהר , ' : ( 1973 אורי צבי גרינברג , אבות ישורון , אלכסנדר פן ונתן א לתרמן המזוהים עם דור המודרניזם הארץ ישראלי , חיים גורי ואבא קובנר המזוהים עם דור תש"ח ויהודה עמיחי שמקובל לשייכו 1 איתמר אכךזהר , המציג מודל היסטורי של הספרות העברית הישראלית , מאפיין את החלוקה הדורית לאחר ביאליק כך : "מעבר מדור ביאליק למודרניזם אקספרסיוניסטי פוטוריסטי ניאוסימבוליסטי בשירת שלונסקי , אלתרמן , גרינברג , פן וכר וממנו למודרניזם ' ניאו אימז'יסטי' בשירת זך , אבידן עמיחי וכר . " על משוררי דור תש"ח הוא פוסח , ומזכיר רק את מקביליהם בפרוזה : יזהר , שמיר , מוסינזון , מגד וכר . ( אבן זהר , . ( 433-432 . 1973
|
|