|
|
עמוד:יג
פתח דבר אחת ההנאות המעטות בכתיבת מחקר ארוך — בייחוד על נפתוליה של הנאורות ומוראותיה של המודרניות כמו שבאו לידי ביטוי במאה העשרים — היא האפשרות והזכות להודות לבני אדם . תשוקת האינטלקטואלים בתקופה המודרנית מכוונת לחזון אנושי ותבוני ראוי של הנאורות , לתיקון עולם , אבל גם למלחמה בו , לחורבן העולם . יהושע אריאלי הוא דוגמה ראויה להיסטוריון ולאינטלקטואל שיודע שהמודרניות עשויה להיות נאורה , אך באותה העת היא עלולה להיות חשוכה ולפנות נגד ערכיה . שלא כאיש הרוח המסורתי , שביקש לגלם את הינשוף של מערווה — אלת החוכמה שהופיעה רק בחשכה , עם תום המהלך ההיסטורי — הביוגרפיה האישית והציבורית של אריאלי הציבה אותו בלב הסערה ואף הקדימה אותה . הוא נציג מובהק של ההיסטוריונים שהנאורות היא להם לא רק ציון של עידן או אסכולה , אלא דרך חיים , אידאה חינוכית והשקפת עולם . בהגיע אריאלי לגבורות ב , 1996 כתב אלי ישעיה ברלין : " לא תמיד ההיסטוריונים הם אנשים בעלי יושרה מוחלטת , למדנות עצומה , אופי אצילי והבנה מעמיקה של בני האדם , בפרט כשהם מצויים תחת לחץ . יהושע ניחן בכל האיכויות הללו , ובנוסף על כך — ברוחב הלב . אני מאושר עמוקות להכירו . " מוסד ביאליק , מרכז זלמן שז " ר ומכון ון ליר בירושלים הם מן התשתיות המוסדיות ההכרחיות לטיפוח הנאורות . חובה נעימה היא לי להודות לשלושת מוסדות התרבות הללו : למוסד ביאליק , על האיכות המוקפדת ועל המסירות של עובדיו , העושים כל מאמץ בצוק העתים לשמור את שמה של ההוצאה ההולך לפניה ; תודה לעורך הלשוני גיל עמית , לסדרית רבקה רוטפרב ולמגיה יעקב חסון ; למרכז זלמן שז " ר והחברה ההיסטורית הישראלית , שהיתה לי הזכות להציג לראשונה בכנסיהם השנתיים כמה ממחקרי על יחסי הגומלין בין המודרניות לנאורות ; למכון ון ליר בירושלים , אכסניה אינטלקטואלית מעולה , שבה כתבתי בעשור האחרון את ספרי ובין כתליה אני פוגש יום יום את עמיתי וידידי , פול מנדס פלור , שקרא את כתב היד והעיר לי הערות חכמות כהרגלו . תודה לד " ר שלמה אלבז ולד " ר אנתוני דוד שבדקו , איש איש בשפתו , את ההערות והביבליוגרפיה . חלקה הראשון של הטרילוגיה דרכי המודרניות , ספךי מסדר הניהיליסטים — לידתה של תרבות פוליטית באירופה , 1930-1870 ראה אור אף הוא במוסד
|
|