|
|
עמוד:יב
כזאת , כזריקת מטבע , היא סתמית , וסתמיותה תדבק גם בסולם הערכים שהפור נפל עליהם . מקורות של השראה וערכים מדריכים גם אינם יכולים להיות ביטוי של רציותיו המזדמנות של האדם , אותן רציות שהוא מוצא את עצמו רוצה דה-פקטו , כדבר שבעובדה פסיכולוגית גרידא . אדם יכול לשאוב השראה ולקבל הדרכה רק מאידיאלים שבהם הוא מוצא ערך , ולא מ " אידיאלים " שהוא ממציא . אם בהכרעותיו של אדם על דרך חייו הוא אינו מושפע זה כבר מכוח המשיכה של ערכים מסוימים , כך שהכרעותיו הן היענות לאופקי משמעות המתקיימים מלכתחילה , לא יהיה למטרות , ליעדים ולערכים שבחר המשקל המוסרי הדרוש כדי להעניק משמעות לחייו . בפרט , אין די בעובדה שהכרעתו היא חופשית , שהוא אשר הכריע לכיוון זה או זה , כדי להפוך אותה להכרעה על דבר בעל ערך שיכול להאציל מערכו על חייו ופעולתו . הפועל היוצא מאבחנה זו הוא , שאידיאל המימוש העצמי אינו יכול לכפור , מבלי לבגוד בתכליתו הפנימית , באופקים ריאליים של משמעות ושל ערך , שבהם האינדיבידואל עשוי למצוא טעם וכיוון לחייו . האישי , הסובייקטיבי , המקורי והאידיוסינקרטי – סימני ההיכר של המימוש העצמי – הם מאפיינים של נגישות לאופקים בעלי משמעות ריאלית ; אופקי המשמעות האלה אינם מקבלים את תוקפם , אינם יכולים לקבל את תוקפם , מעצם הכרעתו של האינדיבידואל ; הם גם אינם יכולים לקבל את תוקפם מעצם העובדה שהאינדיבידואל החליט עליהם בעצמו ( כאילו היה בכוח ייחודו כאינדיבידואל , ובכוח הערך שיש לחירותו ולאוטונומיה שלו , להקנות ערך לתוכני הכרעותיו האוטונומיות . ( מימוש עצמי עניינו שהאינדיבידואל נענה בבחירתו האישית , הייחודית והמקורית , לכוחם של אופקי משמעות שמעבר לעצמו , ומקנה להם גוון וקונקרטיות משלו . את סוג הטיעון שטיילור מציע כאן אכנה " טרנסצנדנטלי . " נקודת המוצא של טיעון טרנסצנדנטלי היא אמונותינו הבסיסיות , ובמקרה דנן , אמונותינו – ושאיפותינו – הבסיסיות לגבי עצמנו ועצמיותנו . אמונותינו הבסיסיות אינן תמיד ( ואולי אף פעם אינן ) בהירות ושקופות לנו עד תום , והבהרה שלהן עשויה להפתיע אותנו ולגלות לנו אמיתות
|
|