מבוא מאת אליעזר מלכיאל

עמוד:יא

בשבילו ( בשביל התוכן הזה , בשביל רובדי המציאות האלה ) מילים הולמות . המעמד הרם שהקצתה הרומנטיקה לאמן ולאמנות ( מוטיב אחד במהלכו העשיר של טיילור , ( מקורו בהכרה ששפת האמנות – וליתר דיוק שפות האמנות – עשויה להדהד בנפש ממדי מציאות נשגבים ומפעימים , שאינם יכולים להיגלות בשפת יומיום פרוזאית . הרגישות האמנותית , המגולמת בלשון האמנות ( המילולית או הפלסטית , ( מכוננת פרספקטיבה ייחודית על העולם , פרספקטיבה שמה שנגלה מתוכה אינו עשוי להיגלות מפרספקטיבות אחרות . השפה האמנותית אינה שפה פרטית שאיש מלבד האמן אינו יכול להבינה – וכוחה הפומבי יוכיח – אבל היא גם אינה שפה מוסכמת ומקובלת ( לפחות מלכתחילה , ( והיא טבועה בחותם של יצירתיות וחדשנות . יש בה בהכרח גם יסודות אישיים ואף אידיוסינקרטיים . יצירתיותו של אמן היא בעיני הרומנטיקנים ( ובמורשת הרומנטית שבמודרנה ) מודל ליצירתיותו של כל יחיד בהכוונת חייו . ערכיו , מקורות השראתו ומטרות חייו של האדם – כל אדם ואדם – לא יתגלו לו אם לא יפלס את דרכו המיוחדת אליהם . השתמעות חשובה מדברים אלו היא שעצם ערכיו , מקורות השראתו ומטרות חייו של אדם יתגוונו בגוונים יצירתיים ואידיוסינקרטיים . גם אם אקדיש את עצמי ואת חיי להושיע חלכאים ונדכאים – ערך קלאסי מוכר מקדמת דנא – יהיה עליי למצוא את דרכי המיוחדת לעשות זאת ; האידיאל הזה מתממש , מקבל ממשות וקונקרטיות , באופן ייחודי בחייה של האם תרזה , בחייו של רבי אריה לוין , ובחייו של כל יחיד ויחיד שיכוון את חייו לאורו . אופקים של משמעות ומקורות השראה נחוצים להכוונת חייו של אדם ולהענקת טעם להם גם בימינו , לא פחות מכפי שהיו נחוצים בעבר , והאידיאל המודרני של מימוש עצמי מניח אותם ונשען עליהם לא פחות משנשען עליהם האידיאל הקלאסי של מימוש אנושי . תורף הטיעון הביקורתי הצומח מעבודת השחזור של טיילור הוא האבחנה שאופקים של משמעות , מקורות של השראה , ערכים מדריכים , אינם יכולים להיות פרי הכרעה שרירותית שיוצרת אותם יש מאין . הכרעה

הוצאת שלם


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר