|
|
עמוד:יא
, possessio-n על פי הנוסחה , habere , frui , possidere , licere שפירושה לפי מושגינו הרשות להחזיק בקרקע וליהנות מפירותיה , אבל לא בעלות מוחלטת . ברור שאנחנו עוסקים כאן בעקרונות , יותר מאשר בהוויה המציאותית . והעיקרון בתמציתו היה שמעמד הקרקע בארץ הכבושה הוא נחות לעומת אדמת רומי , , solum italicum-n והדבר התבטא גם במונחים דתיים , דהיינו שלילת הצביון הדתי , המקודש , מאדמת הפרובינציות . מעמד נחיתות זה היו לו בוודאי שורשים עמוקים בדעת הקהל של נכבדי רומי . גאיוס , המשפטן בן המאה השנייה לספירה , מסביר שיסוד הקדושה היה קבורתם של ' מתים משלנו' באדמה מקורית זו של רומי . אבל בארצות הכבושות אין דבר זה יכול להועיל , כי הקניין עליה הוא של עם הרומאים , או של הקיסר , והאדמה נעשית ( על ידי קבורה בה ) רק 'כאילו קדושה / בעוד היושבים עליה הם בעלי זכות השימוש ואכילת פירות בלבד . גם הקיסר טראיאנוס משתמש ברעיון מעין זה במכתבו אל פליניוס הצעיר : אדמת הפרובינציות אינה יכולה להיחשב , sacer קדושה . אדמה יכולה להיעשות sacer רק בתוקף סמכותו של עם רומי . עוד אבחנה עקרונית קיימת בין שני סוגי החוקים החלים על האדמות . המושגים השייכים למעמד של אדמות רומי שייכים למשפט האזרחים , , ius civile ואינם חלים על אדמות הפרובינציות , שחוקיהן 1 שייכים , ius gentium- ? והיא השיטה המשפטית הנהוגה אפוא בשטחים שנכבשו , והיא שיטה עניינית , נעדרת קדושה וחגיגיות . הרבה דורות לפני שנכבשה ארץ ישראל , בסוף המאה השלישית לפסה"נ , בשנת , 205 אירע תקדים של מכירת קרקע שנכבשה במלחמה , בתוך חצי האי איטליה עצמו ; וכך היה העניין על פי טיטוס ליויוס : מאחר שחסר היה ממון לצורך המלחמה , נצטוו הקווסטורים למכור אזור של שדה קמפניה , מ'התעלה היוונית' עד הים , וביקשו גם לשמוע עדות על כל מקום שהיה שדה של אזרח בן קמפניה , כדי שיהיה מעתה שדה של הציבור , של עם רומי . מאירועים מעין אלה התפתחה ההשקפה שיש למכור באופן שיטתי את אדמת האומות שנכבשו , לאזרחי רומי . תיעוד עצום ורב הותירה לנו מצרים , הלוא הם הפפירוסים המרובים הנוגעים לענייני קרקעות תחת המשטר החדש , השלטון של רומי . הביטוי המעשי הראשון למצב החדש היה שמעתה נאלצו בעלי הקרקע , שהמשיכו לעבדה , לשלם מס נוסף ; חוץ מה 16 < 710 ( .- ןןז 5 היה עליהם לשלם גם tnp 6 c 050 c , להלכה דמי חכירה , אבל נהגו בו כמו במס לכל דבר .
|
|