|
|
עמוד:10
דיוקן משפחה ) אכילס בוחר במחרוזת הפנינים ( לעבר ידיו האוחזות במחרוזת פנינים . דומה שפניו מביעות פליאה החורגת מגבולות ההבנה . האם שואל הוא , בעקבות פרויד , ואולי בעקבות מרתה גראהם ) שגילמה אינספור דמויות מיתולוגיות : ) מה רוצה האישה "? הרעיה והבנות , המזוהות אף כנערות חצר , ניצבות מימינו ומשמאלו , ידיהן שמוטות . נוכחותן כמו מובנת מאליה ; לא נזקקות לאטריבוטים שיעידו עליהן . חובת ההוכחה חלה על אכילס " המסתתר ביניהן , האחר להן , וכפי שעולה מהכותרת - מי שבחר להיות בו זמנית הן אחר והן אחד מהן , מי שבחר במגשר ולא במפצל . אף שהאמן ובני משפחתו אינם מחליפים ביניהם מבטים , ניתן להבחין בבירור שהם שקועים בהתבוננות . הבת הבוגרת מימין משפילה עיניה לעבר מחרוזת הפנינים שבידי האב , ואף עיניו מושפלות לעברה . מבטיהן של הרעיה והילדה שמשמאלו ממוקדים בנקודות שונות מחוץ לתמונה . רק הכלב שלרגלי הרעיה משיב לנו מבט , ומאשר בכך אף את מבטו של מי שצייר אותו . הכלבלב המייצג את היצר המולד , ) שמחצית גופו הקדמי מגיחה מן הקצה הימני של התמונה , נמצא בעיצומה של הליכה קדימה , אולי לעבר אמו . האם התכוון שמיר לבטא באמצעות הניעה האינסטינקטיבית את כיסופיו לנטיית החושים ? לקיום הנתון במעבר ? ייתכן שביקש להקביל את הקיום הנתון לשינוי תמידי , לחקירה הניצתת מחדש מיצירה ליצירה , חקירה שאין לה פתרון . קשה להימנע מן ההקבלה בין הכלבלב שלמרגלות הרעיה לכלבלב אחר , זה הניצב לרגלי האדונית בציורו של יאן ון אייק , נ י ש ו א י ה ז ו ג ארנולפיני , ) 1434 ( כביטוי לנאמנות ובעיקר כביטוי למחויבותו שמיר ללמוד מהאולד מסטרס . " אני מאמין " ' זה שלו מופיע גם במה שעשוי להתפרש מצד הנושא כמחווה שלו לנ ע ר ו ת ה ח צ ר ) 1656 של ולאסקס , ציור שבעבר נודע בשם " המשפחה " והביע את גאוותו של האמן הספרדי על היכללותו בהירארכיה המלכותית . מסקרן להזכיר ציור אחר של שמיר , כ ל א ח ד נ ט ר ף ע ל י ד י הכלבים שלומשנת . 2006 הציור מבוסס על אפיזודה בשירת אובידיוס , המספרת על אקטאון שנענש מידי דיאנה והנימפות על שהפתיע אותן בעת שרחצו בעירום , ועל כן הן הפכוהו לצבי , ולהקת כלבי הציד שלו עצמו שיסעה אותו לגזרים . ציורו של שמיר מורכב מהעתק שלמות אקטאון , ) 1575-1559 ( ציורו המהולל של טיציאן ) שסגנונו מושפע , אגב , מיצירתו המאוחרת של מיכלאנג'לו , ) שעל פי גרסתו כלבי ציד , ההולכים בעקבות חושיהם , משסעים את הצייד שכל עוונו נעוץ בכך שהלך גם הוא שבי אחר יצרו . מוטיב נוסף בציורו של שמיר הוא מראה , הנושאת את בבואתו כשהוא ניצב בטבע לצד כן ציור , והכלב שלמרגלותיו נועץ בו את מבטו . לשמיר הציור הוא כלי נוכח והכרחי כדי להתייחס למציאות , וכמותו גם ההליכה בעקבות מסורת הציור כמופת של מה יפה ואיך לצייר . הוא מצייר למרות ולא בגלל . על מנת להבהיר נקודה מתוך כותרת המשנה בציורו של אלי שמיר עולה שהגיבור המיתולוגי , אכילס , בחר במחרוזת הפנינים כאשר הועמד במבחן הזהות . אלא שהמיתולוגיה גורסת אחרת : תטיס , אמו של אכילס , ידעה כי נגזר עליו להיהרג במלחמת טרויה . על מנת למנוע את מותו שלחה אותו לחצר המלך , שם אולץ להסתתר בין העלמות , ללבוש בגדי נשים ולעסוק במלאכת האריגה . אודיסאוס , שהגיע לארמון מחופש לרוכל , הביא עמו קישוטי נשים וגם חרבות ופגיונות . העלמות התקרבו אל התכשיטים , ואילו אכילס ניגש מיד אל כלי הנשק . בחירתו של אכילס חשפה את זהותו והכתיבה את גורלו . אכילס נהרג בשדה הקרב מחצו של פאריס שפגע בעקבו - נקודת התורפה שלו . אכילס המיתולוגי מונע אפוא מכוח דטרמיניזם חסר שליטה , שנוכח עריצותו עליו לנוע סביל לקראת מציאות שאין להתקומם כנגדה . שמיר שיבש את הנרטיב המיתולוגי והקנה לו מסגרת סיפורית חדשה באמצעות בחירה המביעה עמדה שונה שבה הוא נוטל חלק כאדם וכיוצר עכשווי . אם כן , סיפור הבחירה של אכילס מהווה קרש קפיצה למסע ציורי מרתק הנערך לנגד עינינו - מסע רצוף ישויות כפולות , דילמות מוסריות , נטילת אחריות ובחירות , שבמרכזן התופעה החזותית כמקור ידע מוחשי ורלוונטי . כאשר פונטורמו רשם ביומנו את מחשבותיו על אודות הציור , הוא השתמש בדימוי של קרומים דקים , המונחים זה על גבי זה בדומה לשכבות של בצל . אבקש לשאול את דימוי הקרום המרובד לבחינה אינטואיטיבית של דיוקןמשפחה ) אכילסבוחר במחרוזת הפנינים . 1995 , ) אני מתבוננת בארבע דמויות העוטות כותנות לבנות , ובשני כלבים , הנתונים במעין פעילות פרפורמטיבית טקסית בטבע . הקונקרטיות עולה מהכותרת ד י ו ק ן ה מ ש פ ח ה : האמן , רעייתו , בנותיו וחיות הבית . גם הנוף מובחן ומופיע תדיר בציוריו : כפר יהושע - שם נולד , שם הוא חי ויוצר . הכפר שלו מהווה במה לחזיון בחירה אישי וקונקרטי , המציג את עצמו בכותרת המשנה כסיפור מיתולוגי . האם הציור מהווה מעין זיקוק של האידיאל , כי העמק יזרעאל ( והנמצאים בו מגלמים את פרדס היצירה של שמיר ? ובמחשבה שנייה , האין הדבר שאנו מכירים גם הדבר שאיננו מכירים ? הציור מחולק למישורים אופקיים : במישור הקדמי המשתרע על מרבית התמונה , נראית אדמה תחוחה . במישור האחורי הטובל בערפל סגלגל ירקרק שכמו נסוג מפני האדמה המובחנת , מופיעות רצועות צרות של מבנים וצמחייה , שרשרת הרים ושמים . רגע הייצוג הדמויות הנדמות לרוחות רפאים פואטיות , כמו קפא סביב ריק כלשהו . הצבתן האופקית מהדהדת את הנוף הסטטי ומאירה אותו בבוהק שמימי לבן , אך , כבפרדוקס פנימי , נוכחותן אומרת ארעיות כלפיו , והן מעלימות ממנו עין . הנוף מופיע כאן כתופעה , ולא כתכתיב בשירות רעיון כלשהו . שמיר בדמות אכילס כורע ברך על רגבי האדמה , ראשו נטוי
|
|