|
|
עמוד:9
הקדמה הדיון על מקומן של נשים וזכויותיהן בישראל עדיין לא הסתיים . זהו דיון הנוגע בלב לבה של החברה ועוסק בשאלות יסוד של דמוקרטיה , שוויון וחירות . לא הכל מאמינים / ות בעקרון השוויון לנשים וגם לא קיימת הסכמה לגבי המשמעות של שוויון זה . התביעה לשוויון לנשים התבררה במשך השנים כמסובכת יותר ויותר . מה משמעותו של שוויון לנשים , האם משמעות הדבר שוויון בפני החוק או אולי שוויון הזדמנויות ? האם נשים רוצות להיות שוות או דומות לגברים , ואולי לא ? האם ניתן לדבר על נשים כקבוצה ? האם יכולה להיות לכל הנשים מטרה משותפת ? כל אלו הן דילמות מרכזיות במאבק לשוויון הנשים בחברה . אלו הן גם דילמות המעסיקות את התנועות הפמיניסטיות עצמן . המהפכה הפמיניסטית לקחה על עצמה לעקור את הפטריארכיה מיסודה ולשנות סדרי עולם . זו איננה משימה קלה . בשנות העשרים הבטיחו הפמיניסטיות את זכות ההצבעה לנשים , יצרו מערך של טיפול בגיל הרך , טיפול ושירותי בריאות לאמהות וילדיהן והשפיעו על שורה של חוקים וזכויות לנשים שהיו לחלק ממדיניות הרווחה של ישראל . בשנות השבעים הן התעקשו על הזכות להפלה חופשית , העלו על סדר היום הציבורי את בעיית האלימות , הקימו מארג שלם של מקלטים לנשים מוכות , מרכזי סיוע לנפגעות אונס וקווי חירום . הן הניחו את היסוד לשורה של הישגים שהתרחשו בשלושים השנים האחרונות כגון שוויון ההזדמנויות בעבודה ושינוי היחס לנשים בחקיקה ובבתי המשפט . זוהי מהפכה שכמעט לא היה לה הד בספרי ההיסטוריה ובתרבות הפופולארית . קורות המאבקים הללו והנשים שהובילו אותם אינם מוכרים לקהל הרחב . במיוחד קיימת התעלמות מן ההשפעה שהיתה למאבקים אלו על כל אחד ואחת מאיתנו ומן השינויים שהיא חוללה בחברה כולה . המילה פמיניזם עדיין מלווה , לעתים קרובות , בחשיבה סטריאוטיפית ובדעות קודמות . מטרתו של ספר זה , המבוסס על מחקר שעשיתי בשנים 2001-1996 לצורך כתיבת דוקטורט באוניברסיטת חיפה , לספר מעט מן ההיסטוריה הזאת ולהפוך את הפעילות הפמיניסטית וקורותיה נגישים לכל . זהו עולם מעניין ומרתק השמור בדרך כלל לנשים הפמיניסטיות בלבד . למסע הזה יצאתי לפני שנים רבות . ראשית הדרך בשנות השבעים הראשונות , בהיותי סטודנטית צעירה באוניברסיטת חיפה . שם נפתחו בפני עולמות שונים מאלו שהכרתי עד אז : פגשתי נשים וגברים שהיגרו זה מקרוב מדרום אמריקה והביאו איתם שפת שמאל רדיקלי ; סטודנטים ערבים וגם מעט סטודנטיות ערביות שלא התאימו לדימוי הגזעני שלהם בחברה היהודית ובעיקר , נשים שהתחילו לדבר ולחשוב פמיניזם . לי זה לא נראה נחוץ בכלל . גדלתי במשפחה תומכת
|
|