|
|
עמוד:11
חברי התנועה הרדיקלית הבינלאומית היו סוציאליסטים מזן אחר . הם היו אנטי קפיטליסטים , אך בנוסף התנגדו בעוצמה ובנחישות למדינה ולכל צורה של כוח מרכזי . הם לא רצו להשתלט על הכוח של המדינה אלא להרוס אותו . הם רצו ניהול עצמי ואחריות של הפועלים . הם התנגדו לרעיון של מפלגה גדולה שתיבחר לשלטון והעדיפו להקים תאים קטנים לוחמניים שיפיצו את הרעיונות האנרכיסטים על ידי עיתונים הרצאות והפגנות . גולדמן הביאה את האנרכיזם מהעולם של המהגרים הזרים , רבים מהם יהודים דוברי יידיש , אל האמריקנים דוברי האנגלית בלב החברה . היא סירבה להצטרף לארגונים רדיקליים או פמיניסטיים ולא היתה מוכנה להיכנע לשום רעיון אחר מאשר הדרך שלה לצדק . אנרכיזם בשבילה היה מאבק על החופש האישי של כל אינדיבידואל כמו גם מהפכה חברתית . "האידיאל האנרכיסטי " , טענה , "כולל בשבילי את כל היופי והפליאה שישנם בחיים " . היא אהבה פרחים , מוזיקה , תיאטרון , "דברים יפים " , כל אלו לא היו בעיניה מותרות אלא הכרח . גולדמן אימצה בהתלהבות את הדעות של הוגי הדעות האנגלים שבשבילם "המיניות המודרנית" משמעותה היתה הפרדת הנאות הסקס מתהליך הפריון . אם הם קראו למוסר חופשי יותר ופחות נוקשה הטרוסקסואלית הרי אצל גולדמן הפכו הרעיונות הללו בהתלהבות לדיבור על אהבה חופשית , חירות מינית והתנגדות עזה למוסד הנישואין . לפמיניזם שהציע לאסור על זנות ומשקאות חריפים טענה גולדמן שהגבלות ואיסורים גורמים לבעיות חברתיות ולא לפתרונן . הפתרון טמון ביתר חירות לשני המינים וחיסול העבדות המודרנית התעשייתית . היא שמה דגש חזק על החירות האישית כמאפיינת את הפוליטיקה שלה וטענה שדיונים תיאורטיים אינם מלהיבים אותה . לטענתה אין זה מספיק להבין את הרעיונות של האנרכיזם , יש צורך להרגיש ולחוש בכל הגוף את המשיכה של הרעיונות הללו .
|
|