|
|
עמוד:12
מערערת את ההערכה הנוצרית שהכוחות המניעים את האדם , דרכיו , נטיותיו , שאיפותיו , במציאותו הטבעית , הם בבחינת חטא או שהתחום הארצי זקוק למעשה הגואל והמקדש של הכנסיה . החילוניות המשתחררת דורשת , איפוא , הסכמה מסוג אחר לפעילות הטבעית , לא בבחינת רע הכרחי כי אם בבחינת טוב לגופו . היא דורשת הכרה בערך של היכולת להבדיל בעצמו בין אמת לשקר ולצבור דעת מועילה , היכולת להבחין בין טוב לרע ולקבוע נורמות של מוסר ומשפט , היכולת ליצור יצירה חומרית ורוחנית המעשירה מבפנים את ההוויה האנושית ומרחיבה אותה . אם ההשקפה הדתית כנסייתית נטתה להגביל מיני יכולת טבעיים אלה כביטויים מסוכנים של היצר והחטא , הרי ההשקפה החילונית מבליטה אותם כערכים חיוביים . ומכאן תוצאה ברורה : השאיפה להרחבה מתמדת של היצירה האנושית , סילוק הגבולות וההגבלות עד כדי העלאתה של עמדה נגדית לזו של הכנסיה : האדם ראוי לו להיות ריבוני בהפעלת כוחותיו , ראוי לו לשלוט בעצמו וביקום . בקצוותיה מגעת שאיפה זו לידי כפירה נמרצת בדת הנוצרית , או בכל דת , ואפילו לידי האלהה עצמית של האדם . בזרמים מסויימים של ההגות האירופית נמצא את הטענה שהאדם הוא שיצר את מושג האלוהות כישות חיצונית לו , ועתה התעלתה הבנתו והוא מזהה את היש האמיתי שבדמותו ובצלמו עיצב את מושג האלוהות : הוא עצמו , או תבונתו . אך ראוי לשוב ולהדגיש , כי השקפות כאלה אינן נגזרות בהכרח מן העמדה החילונית . יתר על כן , בראשית תהליך החילון היו נושאיו ולוחמיו אישים דתיים . ערעור התקפות של האמונה וסמליה - זו היתה אחת התוצאות האפשריות , בייחוד נוכח התעקשות הכנםיה להחזיק בשלטונה . אולם גם בשלבים מאוחרים נשאר חלק ניכר מן החברה האירופית החילונית דתי נוצרי , ועד היום חדורה התרבות האירופית החילונית יסודות של אתוס נוצרי . זוהי עובדה שיש לה השפעה רבה על גורלו של עם ישראל ועל צורת התמודדותו עם התרבות החילונית .
|
|