|
|
עמוד:11
פרק ראשון ההנהגה היהודית העצמית הסנהדרין , הכהונה הגדולה , ההנהגה בערים ולשלטוז הנוכרי והאוטונומיה היהודית ברוב רובה של תקופת בית שני נתונים היו ארץ ישראל והעם היהודי שישב בה לשלטונן של האימפריות ששלטו במזרח . במשך השנים ובחילופי הממלכות הלו שינויים במעמדם האוטונומי של היהודים ובסדרי שלטונם העצמי . שינויים רבים חלו עם התמורות שאירעו ביחסים המדיניים שבין השלטונות והיהודים אולם בכל השנים בולטת העובדה כי היהודים בארץ זוכים למעמד אוטונומי ניכר . בדרך כלל הם זכו למעמד אוטונומי רחב יותר מהמעמד שלו זכו פחוות פרסיות , היפארכיות הלניסטיות או פרובינציות רומאיות השוות להן במעמדן המדיני בתוך הממלכה . נסיונות של פגיעה ממש באוטונומיה נעשו רק בשעה שהיחסים בין המלכות ליהדות בארץ הגיעו לידי משבר קשה , כמו בימי גזירות אנטיוכוס , במלחמת החורבן או בימי מרד בר כוכבא , אולם לאחר תקופה קצרה או ארוכה זוכה היהדות מחדש בשלטונה העצמי ומנהלת את סדרי חייה היא , בין בדמות קיום מוסדות מקומיים ובין במסגרת המוסדות הלאומיים הכלל ארציים . האוטונומיה , שזכו לה היהודים , היתה בדרך כלל מעבר למסגרת של הסתייעות באנשי המקום ובמוסדות מקומיים לשמירת השקט והסדר ולגביית מסים . גם בשעה שהשלטונות ויתרו על עזרה זו , כגון בתקופה שלאחר החורבן , כשגביית המסים לא היה לה כל קשר למוסדות היהודיים , המשיכו להתקיים המוסדות הלאומיים והמוסדות המקומיים . התפקידים האדמיניסטרטיביים שהיו למוסד הלאומי , כגון שמירת שקט או גביית מסים , מוגבלים היו לגבולותיה של הפרובינציה יהודה , אולם יהודים גרו גם מחוץ לגבולותיה של יהודה בכל התקופות של ימי הבית השני ואלה קשורים היו לפעולותיהם של המוסדות הלאומיים , בין אם השלטונות הרומיים הכירו בכך חוקית ובין אם לאו , כשם שהמוסדות המרכזיים כוחם היה יפה בתחומים רבים כלפי יהדות התפוצות . מעשיו של המוסד הלאומי המרכזי לא הצטמצמו במסגרת התפקידים שנמסרו לו או שהוכרו על ידי השלטונות הנוכריים . תפקידיו הקיפו אף מעשים רבים אשר לא היה בכוחו הפיסי לכופם על הציבור היהודי ובוודאי לא באמצעות השלטונות . בימים שלאהר חורבן הבית השני הצטמצם עוד יותר כוחה הפיסי של ההנהגה הלאומית ודי היה להם ליהודים אם השלטונות הרומיים לא הפריעו להם במעשיהם . רק בסופה של המאה השניה , בימי שלטונם של הסיברים , זכה העם היהודי להכרה ולעזרה של השלטונות בביצוע תפקידו של המרכז הלאומי ובהטלת מרותו על הנידונים . עם כינון המרכז הלאומי לאחר החורבן , לא הוענקה לו ההכרה הרשמית והוא לא נבנה עם הענקת האוטונומיה . החכמים בנו באותם הימים את ההנהגה הלאומית מכוח הרצון של החיים היהודיים והמשמעת הציבורית הפנימית , לעתים אף תוך תנאי מחתרת או מחתרת למחצה , ורק בהמשך הימים הכירה בכך המלכות דה פקטו או דה יורה . השלטון העצמי היהודי , בין במסגרת הלאומית הכללית ובין במסגרת המקומית העירונית והכפרית , שזור היו בחיי התורה והמצוות . השלטון העצמי לא היה רק מסגרת שבה יכלו היהודים לשמור על מצוות התורה ועל אורח חיים יהודי ביתר קלות , אלא עצם סדרי השלטון הציבורי ומערכת המשפט העצמי היו חלק ממערכת האידיאלים היהודיים , הלק ממצוות התורה וההלכה , כפי שהורו החכמים . כבר יהודה המכבי פונה לאנשיו להילחם בגבורה עד למוות בעד התורה והמקדש והעיר וארץ האבות ושלטון האומה nof oxda ( פוליטיאה ) י . ההלכה התנאית מרבה לדון בסדרי ישיבותיה של הסנהדרין
|
|