|
|
עמוד:13
יוסף בן מתתיהו אומר כי הצדוקים באו מקרב העשירים , אך מקובל לקשור את הצדוקים לא לעשירים סתם , אלא לאריסטוקרטיה הכוהנית . כוהנים גדולים צדוקים נזכרים בכתבי יוסף בן מתתיהו , בברית החדשה ובספרות חז"ל ( ראו להלן בפרקים הראשון , השמיני והתשיעי . ( עם זאת סבורני כי הצדוקים לא השתייכו לחוגי הכהונה הגדולה בלבד , שכן באחת ממגילות קומראן הצדוקים מזוהים עם פשוטי העם . קטע מפשר נחום , המכנה את הצדוקים 'מנשה , ' מזכיר את 'רשי ( כלומר , עניי ) [ מנש ] ה בית פלג הנלוים על מנשה , ' וזאת מיד לאחר שנזכרו 'גדולי מנשה . ' מי שעסקו בתולדות הצדוקים על סמך היקרויותיהם המעטות בכתבי יוסף בן מתתיהו ובברית החדשה נהגו בדרך כלל להציגם כקבוצה פוליטית ולהמעיט בתיאור פעילותם כמנהיגים דתיים . אולם עיון ביותר מעשרים מחלוקות בין הצדוקים ( או הבייתוסים , שהשתייכותם לזרם הצדוקי תידון בפרק הראשון ) לבין הפרושים מלמד כי הצדוקים הקדישו תשומת לב מרובה לשמירת התורה ולפולחן במקדש . המחלוקות הרבות למדיי בין הצדוקים לפרושים במשנה , בתוספתא , במדרשי ההלכה ובתלמודים זכו לדיונים רבים במחקר , אבל אלו היו בדרך כלל חלקיים או שטחיים . היו חוקרים שטענו כי הצדוקים היו מעין 'מתייוונים' שהקלו ראש בחוקי התורה , אולם כבר בראשית המאה העשרים הוסכם על הרוב כי הצדוקים החמירו בהלכה יחסית לפרושים . אחרים הניחו כי ההלכה הצדוקית משקפת את ההלכה הקדומה , ואילו זו של הפרושים היא פרי חידוש שהחל להתפתח בתקופה החשמונאית . רבות מאותן מחלוקות נוגעות לפולחן במקדש , ומכך הסיקו רבים כי הפרושים והצדוקים נאבקו על השליטה בבית המקדש . לאחר שנים שבהן נדחק העיסוק בהלכה הצדוקית לקרן זווית , חלה תפנית של ממש בתחום זה בעקבות גילוין של מגילות הלכתיות מקומראן , בעיקר מגילת המקדש ומגילת מקצת מעשי התורה ( להלן : ממ"ת . ( מגילות אלו ורבות נוספות מתפלמסות עם ההלכה שלימים נודעה כהלכה של חז"ל וגורסות הלכה מחמירה ממנה ( למשל בדיני טומאה וטהרה . ( החל בשנות השמונים החוקרים חלוקים ביניהם אם ההלכה באותן מגילות היא למעשה הלכה צדוקית , ואנשי כת קומראן הם צדוקים שפרשו מירושלים וייסדו כת משל עצמם ( כך שיפמן וזוסמן , ( או שמא זוהי שיטה הלכתית השונה מזו של הצדוקים ואין ב' וילסון . כיוון שהצדוקים היו מעורבים בניהול המקדש ובפולחן , ולעתים עמדו בראש החברה היהודית אין ספק שיש לראות בהם ( כמו גם בפרושים ) רפורמיסטים . 5 קדמוניות יג , ; 298 יח 6 . 17 וזאת לעומת דעתו של לה מואן , , 1972 עמ' 7 . 352-350 , 348-344 ראו הדיון בעמי 4 Q 169 ; 284 פרגמנטים , 4-3 עמודה , 4 שורה 8 . 1 ידין , תשל"ז ; קימרון וסטרגנל , . 1994
|
|