מחיר השלום: ועידת לוזאן וההצעה להחזרת מאה אלף פליטים ערבים

עמוד:391

לגבולות החלוקה . עד מהרה התברר שהפרוטוקול אינו מחייב וישראל הדגישה שהחלטת כ " ט בנובמבר ממילא אינה נותנת למדינות ערב שום מעמד בארץ ישראל . הצעה אחרת , כנראה של אתרידג , ' הייתה סיפוח רצועת עזה לישראל . מקצת חברי הממשלה תמכו ברעיון , ובראשם בן גוריון שראה בו צעד שירחיק מן הגבול הן את עבדאללה הן את המצרים . תומכי הרעיון אף ביקשו לראות בקליטת ערביי עזה והפליטים המרוכזים בה , שמנו לפחות 180 , 000 איש ( היו הערכות סותרות בעניין זה , ( את תרומת ישראל ליישוב הפליטים . שרת התנגד להצעה ובדיון בממשלה ב 22 באפריל 1949 הזהיר את עמיתיו שהם "שיכורי ניצחון מכיבושים טריטוריאליים " ומתעלמים מבעיית התושבים . אם הפליטים היושבים בעזה ייקלטו בישראל , לא תהיה אפשרות למנוע מהם לשוב לבתיהם הקודמים . אף על פי כן החליטה הממשלה לקבל את ההצעה העקרונית . אולם המצרים דחו אותה משום שראו בה עילה להתפשטות נוספת של ישראל . לאחר קבלת ישראל לחברה באו " ם ביקר שרת בלוזאן . הוא התרשם לשלילה מן הוועידה ומן המתווכים שהאינטרסים של ארצותיהם הם שהשפיעו עליהם . בישיבת הממשלה ב 24 במאי 1949 אמר שאילו באנץ ' היה במקומם המצב היה אחר : "ייתכן שהיה מכשיל אותנו בכמה עניינים , אבל הוא יודע מה הוא רוצה , הוא יודע למה אנחנו אולי נסכים , והוא הוכיח זאת בפעולתו בשנה זו . " לדעת שרת הערבים מעוניינים למקד את הוועידה כבעיית הפליטים כדי להימנע מהחלטה על גורל ארץ ישראל הערבית . הערבים האמינו שניתן להחזיר את הפליטים לבתיהם ולאדמותיהם כאילו לא קרה דבר . שרת חשב שעל ישראל להבהיר שאין הדבר אפשרי , אך אין להשלים עם מצב של קיפאון . היעדר שלום פוגע במצב הכלכלי של ישראל ועלול לסכן את מעמדה המדיני . חששו מפני קיפאון הביא את שרת להציע לשקול מחדש הסכם עם עבדאללה . שרת ידע שהסכם זה יחייב את ישראל להכיר רשמית בסיפוח הגדה המערבית ולהשלים עם קשרי המלך עם בריטניה ועם דרישתו למוצא לים בעזה . אלא שההסכם יתבסס על אי החזרת הפליטים הנמצאים בעבר הירדן ויבטיח את ישראל מפני הדרישה להקמת מדינה פלסטינית ולוויתור על שטחים . בישיבת הממשלה ב 29 במאי 1949 הזהיר שרת שהזמן אינו פועל לטובת ישראל ועמד על סכנת ההסתננות שתביא ל '' פתרון אנרכי" בשובם של הערבים לבתיהם . אפילו עכשיו לא פעל שרת בהחלטיות למען הסדר עם עבר הירדן , ומדינה פלסטינית עצמאית בחסות ישראל עדיין לא ירדה מן הפרק . בלוזאן הופיעה משלחת של פליטים בראשות מוחמד נימר אל הווארי , עורך דין מיפו שהיה מפקד מיליציה אנטי חוסיינית ובעל קשרים עם ארגון ההגנה . אל הווארי עמד בראש משרד ברמאללה שנבחר על ידי קונגרס פליטים היושבים בעבר הירדן ובגדה המערבית . אל הווארי ניהל משא ומתן עם ששון על סיפוח הגדה לישראל ויישוב הפליטים שם , וקיווה לקבל תמיכה מצרית למהלך שיחליש את עבר הירדן . משרד החוץ הישראלי סייע לו מפני התנכלות שלטונות עבר הירדן , שראו בפעולותיו איום על התכנית לספח את הגדה המערבית , ומשרד החוץ אף מימן חלק מפעילותו . אולם שרת חשש להיות אחראי לגורל הגדה המערבית ורצה למנוע עימות עם הלגיון . הצעה נוספת לפתרון בעיית הפליטים נתקבלה משליט סוריה החדש , זעים , שהציע לקלוט 300 , 000 פליטים בסוריה . הוא הזמין את בן גוריון לפגישה אישית והציע להגיע להסדר על בסיס הגבול הבין לאומי . אולם בן גוריון לא רצה להיפגש עם הסורים , שעדיין לא חתמו על הסכם שביתת נשק , עד שיתחייבו על נסיגה מלאה משטח ישראל . שרת עצמו היה מוכן להיפגש עם זעים או עם שר החוץ הסורי אך הם דרשו פגישה עם ראש הממשלה . הפיכה צבאית נוספת באוגוסט 1949 שמה קץ לשלטונו של זעים . לאחר שלא יצא דבר מיזמות אלו , החריפה ארצות הברית את לחציה . בשדר מיוחד לבן גוריון הביע הנשיא חוסר שביעות רצון מעמדת משלחת ישראל בלוזאן בשאלת הפליטים וחוסר נכונותה להציע "פיצוי" לערבים על כיבוש שטחים מעבר לקווים של ההחלטה בכ"ט בנובמבר . אם תמשיך ישראל לדחות את החלטות האו"ם ואת עצותיה של ארצות הברית , תיאלץ ארצות הברית לעיין בעמדתה מחדש . בישראל חששו שהפיצוי מכוון לוויתור על חלק מן הנגב . בן גוריון דחה בתקיפות את השדר , ושרת ניסח תשובה שישראל נאמנה להחלטות האו"ם ומשתפת פעולה עם ועדת הפיוס . אנשי מחלקת המדינה לא קיבלו את דבריו ואף שקלו להשעות את המלווה מהבנק לייבוא וייצוא , השיחות בלוזאן נכנסו לקיפאון , הוכרזה הפסקה ואתרידג ' פרש מן הוועדה . נוכח כישלון הוועידה כתב ששון לשרת באמצע יוני 1949 כי הגיע למסקנה שהסדר עם הערבים יתאפשר רק אם ישראל תוותר ויתורים ממשיים , ובהם ויתור על עזה

ישראל. ארכיון המדינה


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר