ז. מאבק בין־לאומי ומחלוקת פנימית בנושא השטחים

עמוד:643

ז . מאבק בין לאומי ומחלוקת פנימית בנושא השטחים סתיו 1968 עמדה מדינת ישראל כפני שתי התפתחויות ^ » סותרות ביחסיה עם מצרים . בחודשים ספטמבר ואוקטובר התחוללו תקריות אש חריפות לאורך תעלת סואץ ובמהלכן נהרגו ונפצעו חיילים ישראלים רבים . אולם ממש באותם הימים פתחו דוברים של השלטון במצרים כ"אופנסיוות שלום" מדינית . הם דיברו בנימה מתונה על רצונה של ארצם להגיע להסכם שלום המבוסס על החלטות מועצת הביטחון ורמזו על נכונותה לוותר על מצב הלוחמה עם ישראל בתמורה לחזרתה לקווי ה 4 ביוני . בתגובה טענו חוגים מדיניים בישראל שצעדיה ההצהרתיים של מצרים לא נועדו אלא לזכות באהדת דעת הקהל העולמית ולגייס את ארצות הברית ללחץ משותף על ישראל שתיסוג מן השטחים שכבשה . לראיה ציינו המקורות הישראליים את ההסלמה הנמשכת בתקריות האש לאורך תעלת סואץ ואת ההצהרות המלחמתיות התקיפות של מנהיג מצרים שנלוו להן . עיקר פעילות ההסברה הישראלית כוונה כלפי ארצות הברית , שבמדיניותה ראתה ישראל את המחסום העיקרי בפני בידודה בזירה הבין לאומית וטריז בפני ניסיונותיה של ברית המועצות לכפות עליה הסדר לא נוח . באוגוסט 1968 גברו התקוות בישראל להתקרבות נוספת במדיניות האמריקנית לעמדותיה , וזאת בעקבות פלישת כוחות של ברית המועצות ושל שותפותיה בברית ורשה לציכוסלובקיה במטרה לשים קץ בכוח הנשק לתהליכים של רפורמות פוליטיות וחברתיות במדינה זו . מהלך זה אכן גרם למתח כיחסי שתי המעצמות העולמיות , אולם כעבור זמן מה פתחו האמריקנים בדו שיח עם הסובייטים על ענייני המזרח התיכון ושר החוץ אבן הביע חשש מפני לחץ אמריקני על ישראל לוותר על עמדות יסוד . כ 10 בספטמבר נשא הנשיא ג'ונסון נאום בוועידת "בני ברית" בוושינגטון ובו חזר על חמשת העקרונות של ממשלו לגבי המזרח התיכון ( ראה פרק שלושה עשר , א , ( והוסיף עליהם נקודות מספר , שחלקן עלו בקנה אחד עם עמדת ישראל , כמו הצהרה שירושלים לא תחולק , וחלקן עוררו את דאגתה , כמו הדרישה שתגלה גמישות במתכונת המשא ומתן לשלום . בראשית אוקטובר עמדה להתכנס העצרת הכללית של האו"ם ולקראתה גברה מלחמת התעמולה בין ישראל לעולם הערבי . מכיוון שבין ישראל לממלכת ירדן התנהלו מגעים חשאיים בדרגים גבוהים ואילו סוריה לא נטלה כלל חלק במהלכים המדיניים , התנהל עיקר המאבק בין דוברים ישראלים למצרים . למאבק זה הצטרפה גם ברית המועצות . ב 25 בספטמבר פרסמה הממשלה הסובייטית אזהרה חריפה לישראל כי "תישא באחריות הכבדה לתוצאות מעשי ההתגרות המסוכנים שלה נגד מצרים , ירדן וסוריה . " אולם למחרת היום התפרסמה בעיתון "ניו יורק טיימס" הצעה סובייטית חדשה להסדר במזרח התיכון ובה ארבעה סעיפים ; נסיגה הדרגתית של הכוחות הישראליים אל קווי יוני ; 1967 נוכחות מוגדלת של כוחות האו"ם בגבולות אלו ; ערובה של ארבע המעצמות - ארצות הברית , ברית המועצות , בריטניה וצרפת — שתבהיר לשני הצדדים שהן לא תסבולנה שום מעשי איבה נוספים ; הצהרה של מדינות ערב ברבר סיום מצב הלוחמה עם ישראל . אשכול ושר החוץ אבא אבן , שידעו על התכנית עוד קודם לכן מפי השגריר יצחק רבץ , דחו את ההצעה הסובייטית מכל וכל . אולם התגובה האמריקנית על ההצעה הסובייטית , שהיתה מתונה לעומת ההתנגדות הנחרצת של ארצות הברית להצעות דומות בעבר , גרמה לדאגה בישראל . הממשל האמריקני נמנע תחילה מלדחות את ההצעה בפומבי ותבע מישראל להציג תכנית נגד שבה תבהיר את עמדותיה בשאלת עתיד השטחים המוחזקים , תגלה גמישות באשר למתכונת המשא ומתן , ותביע נכונות להצהיר על הסכמתה העקרונית לנסיגה מן הגבולות הנוכחיים . יתר על כן , זה זמן המתינו בישראל בקוצר רוח להודעה מן הממשל האמריקני על החלטתו הסופית לספק לישראל את 50 מטוסי הפנטום שביקשה . ההסלמה בתקריות לאורך תעלת סואץ החריפה את המחסור במטוסי קרב הפצצה חדישים בחיל האוויר . 24 מטוסי הסקייהוק שקיבלה ישראל בתחילת שנת 1968 וההתחייבות האמריקנית למכור לה כ 70 מטוסי סקייהוק נוספים לא סיפקו את מפקדי חיל האוויר הישראלי . הללו

ישראל. ארכיון המדינה


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר