ו. מדיניות של שלום, התיישבות ופעולות נגד של הערבים

עמוד:641

. 194 דברים בישיבת הכנסת ירושלים , כ' באב תשכ"ח , 14 באוגוסט 1968 גברתי היושבת ראש , חברי הכנסת הנכבדים , בטרם אגש לעצם העניין אקדים הקדמה קצרה מאוד על שני פסוקים . הקשבתי רב קשב לדברי חבר הכנסת רפאל וחברת הכנסת רזיאל נאור , אשר צללו בדבריהם לנבכי הדורות כדי לתאר לנו את כל קורות חברון מימיה הראשונים ועד היום הזה . בשבילי לא היה בזה כל חידוש , ואני מניח שלכל היושבים כאן לא היה בזה חידוש . תיאור זה לא היה לעניין העומד לפנינו היום . לפנינו עניין מענייני דיומא , ובו אטפל בהמשך דברי . עוד משפט אחד לחבר הכנסת שמואל תמיר . יכול הייתי להאריך קצת , ואולי גם לגרום קצת מהומה ובהלה . אבל אומר רק שלא בדרך של פרישה ממין חדש יוקמו יישובים והיאחזויות במרחבי הארץ ולא בדברי בלע כלפי הממשלה בכלל וכלפי כל אחד מחבריה בתפקידיהם , בין שהם נמצאים בכנסת ובין שאינם נמצאים בכנסת . לא זו הדרך , ומזה לא ניוושע . העניינים רציניים הרבה יותר , כבדים הרבה יותר . ואם יש מריבה והתחרות בין שני חלקים , מי אומר קודם , מי מגן קודם , מי תופס את הגבול ומי ממלא את כל חלל הארץ - לא צריך להעסיק בזה את הכנסת כולה . ועכשיו נבהיר לעצמנו בדיוק במה מדובר כאן . נאמר את הדברים כפשוטם , בפשט , ולא בדרוש ולא ברמז . שלושה מאנשי הקבוצה הקוראת לעצמה מתנחלי חברון הקימו דוכן מכירה ליד מערת המכפלה . הם לא ביקשו ולא קיבלו רשות לכך משום מוסד , לא צבאי ולא אזרחי . הם נתבקשו מטעם הממשל הצבאי לסלק את הדוכן , וסירבו לעשות זאת , סירוב הפגנתי . וסוף דבר שהדוכן סולק בידי חיילי צה"ל . אין זה מן הדברים המוסיפים כבוד , לא להם , לא לכנסת , לא לממשלה ולא לשום אדם . הבחורים האלה , שהם בוודאי טובים - אני מכיר אישית כל אחד ואחד - הם אשר גרמו לכך . בפגישה שהיתה להם עם תת אלוף שלמה גזית לאחר מעשה אף לא ניאותו להבטיח שלא יעשו דברים כאלה בעתיד . אין כאן לפנינו שאלה אם יש להתנחל בחברון וכיצד ואפילו לא השאלה האם צריך או לא צריך להקים דוכן כזה ליד מערת המכפלה . מה שקרה כאן הוא זה : בתוך עיר הנמצאת בממשל של צה"ל הפרו אזרחים את הוראת המושל הצבאי לנגד עיני כל העיר . אינני סבור שאפילו שלטון אזרחי תקין רשאי לוותר ולהתיר זלזול בסמכותו בעניין כזה , ועל אחת כמה וכמה שלטון צבאי במקום כזה ובתנאים כאלה . פעם זהו פלוני , מחר אלמוני , והרבה אלמונים . לגבי שלטון צבאי בקרב אוכלוסייה שאהדתה איננה נתונה מראש - גם אני יודע להעריך משהו לחיוב , אבל כולנו יודעים גם דבר נוסף - זהו מעשה אשר לא ייסבל . תוצאותיו יכולות להיות רציניות , חמורות וקשות . מדיניותנו בשטחים שצה"ל מחזיק בהם היא מדיניות חיובית . היא נועדה לאפשר חיי יצירה ושלום . ואת שני הדברים האלה בלי הידברות קצת קשה לעשות . אבל מאחורי המדיניות הזאת חייבת לעמוד בימינו אלה סמכותו של צה"ל , המתגלמת במקרה כזה בממשל הצבאי . אסור לערער סמכות זו . ואני קובל על חברי כנסת . אפשר להתווכח לעצם העניין , ואולי נתווכח . אבל אני קובל עליהם על שבהופעתם בסך בעניין זה לא שמו לב למה שהם עושים . אין זאת אומרת שאי אפשר לערער על החלטות . יש מטכ"ל , רמטכ"ל , יש שר ביטחון , יש ממשלה ויש כנסת . הדרך לפנות אל כל הגופים הללו פתוחה . אבל לא ייתכן ערעור עצם הסמכות . אפשר לדבר ולהתווכח - פה או במקום אחר - על עצם העניין , אם מיישבים , איך וכיצד ומתי מיישבים , לדבר על אמצעים להתיישבות וכר , ' אבל לא ייתכן ערעור עצם הסמכות שמכוחה אנו מקיימים את הביטחון בכל מקום שצה"ל נמצא בו . ואני מדגיש : לא בכל ישראל נמצא צה"ל כדי לשמור על הסדר .

ישראל. ארכיון המדינה


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר