ו. מדיניות של שלום, התיישבות ופעולות נגד של הערבים

עמוד:634

( תעודה . ( 194 בסיכום הדיון ביקש אשכול להעביר את הנושא לוועדת הכנסת לענייני חוץ וביטחון . לאחר דיונים נוספים בממשלה ולאחר שהמתנחלים התנצלו על התנהגותם והתחייבו בכתב בפני השר דיין " לשמור את חוקי הממשל והוראותיו בשלמותם , " ביטלה הממשלה את צווי הגירוש . בדיון החליטה הממשלה , על פי הצעתו של אשכול , להקים ועדת שרים שתדון בשאלת ההתיישבות היהודית בחברון . ועדה זו החליטה בספטמבר 1968 להקים בעיר חברון יישוב יהודי על שטח של 70 דונם וכן כמה עסקים קטנים ליד מערת המכפלה . בעיתונות הישראלית לא תפסו ההתפתחויות בחברון מקום מרכזי . התעניינות הציבור התמקדה ביולי ובאוגוסט 1968 בהתגברות הטרור הפלסטיני . ככל שהתבססה השליטה הישראלית בשטחים וככל שנמשכו פעולות ההתיישבות כך גבר הטרור . אנשי ה"ארגון לשחרור פלסטין" ( אש"ף , ( שאיגד את מרבית הארגונים הפלסטיניים העצמאיים , ושבראשו עמד מנהיג הארגון הגדול ביותר , יאסר ערפאת , נוכחו שהטרור בשטחים ובתחומי ישראל אינו משיג את מטרותיו , ועל כן החלו להעתיק את פעילותם אל מחוץ לגבולות המזרח התיכון . בפעולותיהם ביקשו לעורר את תשומת הלב של רעת הקהל העולמית למאבק של הפלסטינים בישראל ולקיומה של בעיה פלסטינית . בליל 23-22 ביולי חטפו מחבלים פלסטינים מטוס " אל על" בעת טיסה מרומא ללוד והורו לטייסיו להנחית אותו באלג'יר . חוטפי המטוס דרשו תמורת שחרור החטופים והמטוס את שחרורם של אנשי ארגוני הטרור הפלסטיניים שהיו כלואים כישראל . בתוך כמה ימים שוחררו מרבית נוסעי מטוס אל על ומקצת מאנשי הצוות , אך 12 ישראלים נותרו באלג'יר . בדיון הראשון שנערך בממשלה לאחר חטיפת מטוס אל על התנגד אשכול , בדומה לשר הביטחון ריין , לשחרור אסירים פלסטינים הכלואים בישראל בתמורה לבני הערובה באלג'יר "כי אין זה דבר חד פעמי לנצח , שקורה איזה פעם ונגמר . " בסיכום הדיון קיבלה הממשלה החלטה שבה הובעה התנגדות להחלפת בני הערובה הישראלים באלג'יר במחבלים הכלואים בישראל וראש הממשלה ושר החוץ הוסמכו להחליט על פנייה למועצת הביטחון . כימים שלאחר מכן קיימה ממשלת ישראל מגעים דיפלומטיים בדרגים שונים בניסיון ללחוץ על אלג'יריה לשחרר את החטופים . ממשלת איטליה , שראתה עצמה מעורבת בעניין משום שהמחבלים עלו למטוס בשטחה , נכנסה אף היא בעובי הקורה והחלה לתווך בין ישראל לאלג'יריה . ב 5 באוגוסט החליטה ממשלת ישראל , חרף התנגדותו של ריין , לקבל את הצעת האיטלקים שתמורת שחרור החטופים באלג'יר תעשה ממשלת ישראל מחווה ותשחרר מספר אסירים פלסטינים שאינם מהווים סיכון ביטחוני עבורה . ב 31 באוגוסט שחררו שלטונות אלג'יריה את בני הערובה הישראלים ואת המטוס החטוף . ובתמורה ביצעה ישראל "מחווה הומניטרית" ושחררה במחצית השנייה של חודש ספטמבר 16 אסירים , רובם אנשי אל פתח שנעצרו לפני מלחמת ששת הימים . בעקבות חטיפת מטוס אל על לאלג'יר , שאנשי הארגונים הפלסטיניים ראו בה הצלחה יחסית , הלכו וגברו ניסיונותיהם לפגוע במטרות ישראליות בחוץ לארץ ובמיוחד בתחבורה האווירית . צוות מטוס "אל על" החטוף וכמה מן הנוסעים שהוחזקו כבני ערובה באלגייר יורדים מן המטוס בשדה התעופה בלוד לאחר שחרור המטוס והנוסעים 1 , בספטמבר 1968

ישראל. ארכיון המדינה


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר