ו. מדיניות של שלום, התיישבות ופעולות נגד של הערבים

עמוד:633

השרים יגאל אלון , משה ריין , ישראל גלילי וחיים גבתי , בגיבויו השקט של אשכול , המשיכו לקרם את ההתיישבות בשטחים המוחזקים ופעלו להקמת היאחזויות נח"ל , שהוגדרו לצורכי הסברה "עמדות צבא חקלאיות , " בבקעת הירדן , ברמת הגולן ובצפון מזרח סיני . אשכול התנגד אמנם לפעולות התיישבות באזורים מאוכלסים בצפיפות בגדה המערבית , אך התקשה לעמוד בלחצים שהופעלו עליו מצד גופים בתוך המערכת הפוליטית ומחוצה לה . באביב ובקיץ 1968 לחצו גורמים שונים להקים יישוב יהודי בעיר חברון . מאז תום מלחמת ששת הימים דחתה הממשלה , בהמלצתו של אשכול , כמה בקשות שהעלו גורמים שונים לחזור ולהתיישב בעיר חברון , שרוב תושביה היהודים נאלצו לנטוש אותה בעקבות פרעות תרפ"ט ( ראה פרק שני , ד . ( למרות זאת סבר אשכול שבזכות עברה היהודי נבדלה חברון מאזורים אחרים צפופי אוכלוסין . תומכי ההתיישבות בחברון יכולים היו אפוא לשאוב עידוד מסוים מדברים שאמר אשכול לחנה זמר בריאיון לעיתון "דבר" ב 29 במרס : "אם ישנו מי שאומר להקים יישוב בחברון בלי לנשל מישהו איני רואה בזה חטא . " ב 11 באפריל 1968 הגיעה לחברון קבוצה של יהודים בראשות הרב משה לוינגר . הקבוצה , שכבר ביקשה בעבר רשות להתיישב בעיר ונענתה בשלילה , קיבלה רישיון מן המושל הצבאי של חברון לחוג בה את ליל הסדר שחל באותה שנה ב 13-12 באפריל . חברי הקבוצה התמקמו בחדרים ששכרו במלון "פארק" המקומי והבטיחו לעזוב מיד בתום ליל הסדר . אולם עם צאת החג הודיעו חברי הקבוצה , שנהנתה מתמיכתם של השרים אלון , בגין ואחרים , שבכוונתם להישאר בחברון ולחדש בה את היישוב היהודי . מכיוון שכניסתם לעיר נעשתה באורח חוקי , לא ניתן היה להורות להם לעזוב אלא תוך שימוש בתקנות ההגנה לשעת חירום . ב 20 באפריל עלה הנושא לדיון בוועדה המדינית של מפלגת ה"עבודה . " בריון הביע אשכול מורת רוח בעיקר מן הדרך שבה התבצעה ההתנחלות , ולאו דווקא מעצם ההתיישבות בחברון : "בלבי רותח אני כדוד בחום של מאה מעלות ... וזאת על כל ההרפתקה של חברון ... בבוא השעה הופיע שם שר העבודה , יקירנו אלון , ויש אומרים שלא לבדו בא , אלא עם סטאף וצוות ] שלם , ואמר והבטיח להם עבודה וכוי ... אחרי זה הופיע בגין ובירך ברכתו שלו , ושר הדתות רץ ככלב כעבור יומיים וגם הוא בירך . וכך - אנחנו עושים מעצמנו צחוק ... וזה נעשה בתקופה בה אומרים אנו שקט שקט , נעשה דברים בשקט . " חרף הסתייגותו מצורת ההתנחלות בחברון ומהשיטה של קביעת עובדות בניגוד לעמדת הממשלה נמנע אשכול מלנקוט עמדה חד משמעית , והססנרתו סייעה מעתה ואילך לתומכי ההתנחלות בחברון בראשותו של אלון . הוועדה המדינית החליטה שלא לפנות מיד אה הקבוצה בחברון ולהעביר את הנושא לטיפולה של ועדת השרים לענייני ביטחון . ועדת השרים לענייני ביטחון , שדנה בנושא ב 12 וב 30 במאי , החליטה שלא להורות למתנחלי חברון לעזוב את המקום והטילה על שר הביטחון לדאוג לשלומם . בהתאם להחלטות אלו העביר דיין את המתנחלים מהמלון למפקדה הצבאית של חברון ובה ישבו בחודשים הבאים . ב 8 באוגוסט הקימו חברי הקבוצה , מבלי שקיבלו אישור לכך , דוכן מזון ומזכרות שנועד לשרת את המבקרים במערת המכפלה וקראו לו "מתנחלי חברון . " כוח של צה"ל שהגיע למקום , ושניסה לפרק את הדוכן , נקלע לעימות עם כמה מן המתנחלים , ועקב כך החליט מתאם הפעולות בשטחים תת אלוף שלמה גרת לבטל את רישיונות השהייה של שלושה מהמתנחלים ולחייב אותם בצו המושל הצבאי של חברון לצאת מן העיר עד 11 באוגוסט . אולם בישיבת הממשלה שנערכה באותו היום , זמן קצר לפני שהצו עמד לצאת אל הפועל , ביקשו השרים בגין , אלון וזרח ורהפטיג לדחות את מועד ביצועו . שר הביטחון דיין נעדר מן הישיבה ואשכול הסכים לדחות את ביצוע הצו עד לדיון בישיבה הבאה בהשתתפותו של ריין . בתוך כך הגישו ב 14 באוגוסט חברי הכנסת יצחק רפאל מסיעת המפד '' ל , שמואל תמיר מסיעת "המרכז החופשי" ואסתר רזיאל נאור מגח"ל הצעות לסדר היום ובהן דרישה לבטל את צווי הגירוש ולאפשר ליהודים להתיישב בחברון . תמיר דרש אף להקים עיר יהודית ושמה חברון עילית . לעומתם הגיש חבר הכנסת אורי אבנרי מסיעת "העולם הזה" הצעה לסדר היום ובה גינוי למתנחלי חברון ודרישה לבצע את צווי המושל הצבאי . בתשובתו תמך אשכול בהחלטה להורות לשלושה לעזוב את חברון והסביר שהיא התקבלה לאחר התייעצות בינו לשר הביטחון . "אין כאן לפנינו שאלה אם יש להתנחל בחברון וכיצד , " טען , "ואפילו לא השאלה האם צריך או לא צריך להקים דוכן כזה ליד מערת המכפלה . מה שקרה כאן הוא זה : בתוך עיר הנמצאת בממשל של צה"ל הפרו אזרחים את הוראת המושל הצבאי לנגד עיני כל העיר"

ישראל. ארכיון המדינה


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר