ו. מדיניות של שלום, התיישבות ופעולות נגד של הערבים

עמוד:632

ו . מדיניות של שלום , התיישבות ופעולות נגד של הערבים ב ראשונה יוני 1968 לאחר התכנס הקמת מרכז המפלגה מפלגת . בישיבה ה '' עבודה ייחד " לישיבה אשכול את דבריו לסקירה מדינית מקיפה , אחת מן הבודדות שבהן הציג את מדיניות החוץ של ישראל . "חברים , " קבע , "מן הדין שאחזור , כתום שנה ממלחמת ששת הימים , באוזני אומות העולם והעם בישראל על עקרונות מדיניותנו , המורכבת משני יסודות : איתנות עמידה על קווי הפסקת האש כל עוד אין שלום - ונכונות מתמדת לכונן שלום איתן ויציב בגבולות מוסכמים ובטוחים שייקבעו בינינו לבין המדינות השכנות . הואיל ומדובר בהסכם , ברור כי בדו שיח רציני על שלום לא נציע תכתיב ולא נקבל תכתיב" ( תעודה . ( 193 בהמשך סקר אשכול את יחסי החוץ של ישראל ואת השחיקה המתמדת במעמדה העולמי , שהיתה תולדה של השינוי שעבר אפיונו של הסכסוך - ממאבק בין ישראל לעולם הערבי למאבק הנטוש בינה לבין הפלסטינים . "כך חברים , אנו עומדים בזירה הבין לאומית . לא מבודדים , לא נואשים , לא חסרי ידידים אבל גם לא נשענים על קשת רחבה ועקיבה של תמיכה בלתי מסויגת , " קבע . נטייתו של אשכול שלא להציג לפי שעה תכנית שלום חד צדדית , "פטיש בלי סדן" כלשונו , נבעה גם מחששו לקרע בממשלתו ולפרישתה של גח"ל מן הממשלה . אולם באותם הימים נערכו מגעים חשאיים ישירים עם חוסיין מלך ירדן ובה בשעה אף חודשו המגעים עם נכבדים בגדה על הקמת אוטונומיה פלסטינית בשטחה . אשכול נטל חלק בפגישות עם הנכבדים הערבים והוא התאכזב מעמדותיהם : "אני יודע שיש חברים ... המהלכים בתקוות של הסדר קבע עם ערביי ארץ ישראל במנותק מהסדר עם מדינות ערב . לא חסרו ניסיונות שיחה , ואולי עוד יהיו , ואולם לפי דעתי ( ושוב , לצערי ) אין רואים גם כאן כעת אחיזה ממשית" ( תעודה . ( 193 לפיכך הבהיר אשכול בפגישות סגורות שערך , למשל בפגישה עם ג'ורג' בול , שגריר ארצות הברית באו"ם , שאם יתברר שיש אפשרות לשלום אמתי עם אחת ממדינות ערב בתנאים מתאימים לישראל לא יהסס לקבל החלטות בממשלה שמשמעותן ויתור על שטחים , וזאת גם במחיר פרישה של שרי גח"ל , אבל לא "אבוא לממשלה עם ידיים ריקות ומילים ריקות והחלטות ריקות או עם גישה שעמה לא אוכל להסתכל בפניו של אף ישראלי . " תוכנם של הדיונים שנערכו על עתיד השטחים נותר חסוי וממשלת ישראל המשיכה לנקוט במדיניות גלויה שעיקריה ביצור מעמד ישראל בירושלים והמשך ההתיישבות באזורים שנתפסו כשייכים לגבולות בני הגנה , ושאמורים להישאר אפוא בריבונות ישראלית גם לאחר חתימת הסכמי שלום . מיד לאחר איחוד ירושלים הוקמה ועדת שרים לענייני ירושלים בראשות אשכול והיא החלה לפעול במרץ לפיתוח העיר , "אם תוך עשר השנים הבאות לא נכפיל את מספר תושבי ירושלים היהודים , הרי שלא השגנו דבר , " קבע אשכול בהתייעצות שנערכה במשרדו ב 21 במאי . 1968 אשכול ביקש לקבוע עובדות במזרח העיר , ליישב בה במשך זמן קצר יהודים רבים ולהעביר אליה מוסדות ציבור . עד אמצע 1968 כבר עברו מאות תושבים יהודים להתגורר בחלקה המזרחי של ירושלים והחלה בנייתן של מאות דירות מגורים נוספות . במקביל נעשו הכנות להעברת מוסרות מדינה , כגון המטה הארצי של משטרת ישראל , מפקדת פיקוד המרכז של צה"ל ומשרד המשפטים , למזרח ירושלים , וכן ננקטו צעדים לחידוש הלימודים באוניברסיטה העברית בהר הצופים . למרות זאת לא היה אשכול מרוצה מקצב הבנייה במזרח ירושלים ובישיבת ועדת השרים לענייני ירושלים שנערכה ב 17 ביוני 1968 קבל על כך באוזניו של שר השיכון מרדכי בנטוב , איש מפ"ם . בתגובה כתב בנטוב לאשכול שקצב הבנייה מהיר אך "אנו מתכוונים להקים ... שכונות ובניינים שיתאימו לרמה המינימלית אשר המשתכנים דורשים אותה . " אשכול השיב לבנטוב בלשון רשמית : "אני התקוממתי נגד השאננות ... האדמה מתחת לרגלינו בוערת" ( תעודה . ( 192 אשכול דחק אף בשרים נוספים שיחישו את פעולות משרדיהם בנוגע לירושלים . למשל במכתבו לשר התחבורה משה כרמל מ 23 ביולי 1968 ביקש לבדוק את האפשרות ל"הרחבת שרה התעופה בעטרות ולהפיכתו לשרה תעופה בין לאומי . "

ישראל. ארכיון המדינה


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר