ג. דיונים על עתיד השטחים לקראת ביקור שני בארצות הברית

עמוד:601

מטוסי פנטום מתקדמים . בנובמבר 1967 נקבע שאשכול יצא לארצות הברית בינואר הקרוב וייפגש עם ג'ונסון . אולם בלשכת ראש הממשלה שרר חשש שג'ונסון יתבע מישראל תמורה מדינית בעבור אמצעי הלחימה , כגון ויתור על עמדתה התקיפה בעניין משא ומתן ישיר , דרישה להחזרת חלק משטחי הגדה לירדן ולמתן נוכחות כלשהי לחוסיין בירושלים כדי לשמור על משטרו , העלאה שאלת הפליטים ועוד . שלישו הצבאי של אשכול ישראל ליאור סיפר שהחשש מאפשרות זו הדאיג את אשכול במידה כזו שהוא שקל לבטל את הביקור כולו , שכן ככל שנקפו הימים הפכה שאלת עתיד השטחים לסבוכה וקשה עד כדי כך שממשלת ישראל העדיפה שלא להחליט ולא לקבוע מסמרות בנושא זה . ביטוי לכך נמצא במכתב ששלח מנהל לשכת ראש הממשלה אביער יפה ב 4 בדצמבר אל שגריר ישראל בוושינגטון אברהם הרמן לקראת ביקורו של אשכול , ובו כתב : "נושא המדיניות לגבי השטחים הוא כה מסובך שאינני מעיז להעלות סיכום ממנו על הכתב . אינני מאמין שמישהו עדיין מוסמך לכך . " אולם מפאת חשיבותו העצומה של הרכש הצבאי הוחלט לקיים את הביקור ולנסות לקבוע קווי מדיניות לגבי השטחים שיציג אשכול בפני ג'ונסון . הצורך לגבש מדיניות בעניין זה התעורר ממילא עקב בואו הצפוי למזרח התיכון של הדיפלומט השוודי גונר יארינג , שליח מזכ '' ל האו"ם על פי החלטה 242 של מועצת הביטחון . ב 5 בדצמבר נפגש אשכול לדיון עם הרמטכ"ל ועם כמה מאלופי צה"ל ובהשתתפות שר הביטחון במטרה לשמוע את דעותיהם על עתיד השטחים כדי שיעזרו לו לגבש עמדה . בדיון הביע אשכול עמדה חד משמעית בשאלת האוכלוסייה הערבית בשטחים : "כולם יודעים , מבינים וקוראים שאיננו שמחים כל כך להתעשר במיליון ערבים" ( תעודה . ( 184 אולם בשאלת הגבולות נמנע אשכול מלנקוט עמדה ברורה והציג בפני המשתתפים שאלות ואפשרויות שונות לדיון . בדבריו הזכיר אך במעט את סיני ורמת הגולן , והתמקד בבעייתיות הרבה שכרוכה בניסיון לפתור את שאלת הגדה המערבית : " כאן - 'אוי לי מיוצרי ואוי לי מיצרי , "' אמר . אשכול פסל את שתי האפשרויות הקיצונית , סיפוח כל השטחים מחד גיסא וויתור על כל השטחים מאירך גיסא , ופרש את האפשרויות העיקריות שהעלו אישים שונים להסדר שישאיר את השטחים החיוניים בידי ישראל אך ללא ריכוזי האוכלוסייה הגדולים . הוא רמז לתכניתו של השר דיין , שהרגיש את השליטה בגב ההר , ושהציע להקים לשם כך חמישה ריכוזים של מחנות צבא ויישובים ( שכונו "חמשת האגרופים ( " בגב ההר מאזור ג'נין בצפון ועד לאזור חברון בדרום . בהמשך הציג אשכול את עיקרי "תכנית אלון , " שהמשיך להציע את סיפוח בקעת הירדן , גוש עציון וחלק מהר חברון למדינת ישראל , אך הציע עתה שהחלק הנותר יימסר לירי ירדן ויהיה מפורז מצבא . ער לאותה העת סבר אשכול שעדיפה ישות פלסטינית בשטחים המוחזקים על החזרתם לממלכת ירדן , ולדעה זו היו שותפים שרים בכירים ובהם דיין ואלון . באותם הימים אף החלו ביזמתו של אשכול מגעים בין נציגו המיוחד משה ששון לבין מנהיגים פלסטינים בגדה המערבית בנוגע לעתידה המדיני . אולם כדבריו עתה נקט אשכול עמדה שונה והבהיר שהוא מעדיף להגיע להסדר עם ממלכת ירדן דווקא , כי "מדי יום ביומו רבה התנגדותי לרע ון זה ומדינה פלסטינית ] וגדלה . " לפיכך תהה אם וכאשר נגיע למשא ומתן עם חוסיין נוכל להציג בפניו את העמדה : "שרוצים אנו את הירדן כגבול בינינו ? ( ודומני זו הדעה בינינו ( . ואז נאמר לו : בבקשה , אם רוצה אתה שהערבים יהיו נתינים שלך - אנו מחזיקים צבא על הגבעות ולך לא תהייה דריסת רגל שם ... אשר לירושלים ... אתה תהיה שומר המקום הקדוש שלכם ויישמרו לך מקומותיך הפרטיים , כמו הווילות והמגרש של שניים או שלושה דונם השייכים לך שם . " מכיוון שהעריך שחוסיין ידחה מן הסתם את העמדות האלו בשתי ידיים הציע אשכול : "יש לבדוק אם אין מוצא אחר ביחס לשטח שיתן לנו ביטחון ... ולא יחייבנו לקבל את כל הערבים למדינתנו . " בדיון שהתפתח לאחר דברי אשכול טען הרמטכ"ל יצחק רבץ שאשכול דן בשאלה מה לענות ליארינג ולג'ונסון במקום לדון בשאלה מה עלינו לעשות . הוא ראה טעות בהתמקדות בירדן , שאיננה האויב העיקרי של ישראל . רבין הציע במקום זאת להקים מדינה פלסטינית בעלת משטרה וללא צבא שתהייה קשורה לישראל . האלופים רחבעם זאבי וישעיהו גביש חיזקו את עמדתו של רבין בכך שטענו כי אם יחתום המלך חוסיין על שלום עם ישראל הוא יודח . כמו כן טענו שאין צורך למהר להגיע להסכם כי במשך הזמן עשוי המאזן הדמוגרפי להשתנות לטובה הודות להגירה ערבית , לעלייה ולהגברת הילודה היהודית . עוזר שר הביטחון , הרמטכ"ל לשעבר צבי צור , טען שהמחיר הכלכלי של החזקת

ישראל. ארכיון המדינה


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר