ב. החלטה 242 של מועצת הביטחון

עמוד:591

. 179 איגרת אל הנשיא לינרון ג'ונסון , ושינגטון ירושלים , 23 באוקטובר 1967 ( תרגום מאנגלית ) ארוני הנשיא , במשך החודשים האחרונים חזרתי לעתים קרובות להרהר בפגישתנו בוושינגטון מלפני שלוש שנים . שאבתי עידוד רב ברגעי הסכנה מן הידיעה שאתה מגלה כלפינו ידידות והבנה . הרשיתי לעצמי לכתוב אליר מאחר שאני חש כי אנו עומרים נוכח מפנה אפשרי בהיסטוריה של המזרח התיכון . בפעם הראשונה זה עשרים שנה תיתכן תקווה כי שכנינו הערבים יכירו בחוסר התועלת שבמדיניות השנאה והתוקפנות שלהם . וגם זאת , לראשונה מאז החלו הסובייטים בחדירה מסיווית למזרח התיכון ניתן אולי לקוות כי יכירו בסכנה הצפונה בהמשך מדיניותם זו . זוהי אפשרות אחת . האפשרות האחרת היא כי הערבים ימשיכו בפרובוקציות , כמו ההתקפה המצרית על משחתת ישראלית בלב ים בשבת האחרונה או שילוח כנופיות רצח לתוך ישראל דרך ירדן , פעולות שמן ההכרח כי יובילו לפעולות איבה נוספות . בו בזמן עלולים הסובייטים לחשוב כי מטרותיהם הגלובליות יזכו לשירות טוב במהלך עניינים מעין זה . אדוני הנשיא , קרוב לוודאי שלמדיניות ממשלתך יהיה תפקיד מכריע בעיצוב ההיסטוריה של אזורנו . נראה כי דרושה פעולה בשלוש חזיתות . ראשית , יש לשמור על כוחה המרתיע של ישראל ואף לחזקו . נמלאתי סיפוק לשמע ההחלטה על סיום ההשעיה של האספקה הצבאית מארצות הברית לישראל ועל העברת 48 מטוסי הסקייהוק אלינו . חשוב לקצר את לוח הזמנים של הספקתם . האלוף וייצמן דיווח לי על פרטי הדיונים שהיו לו בוושינגטון על הצורך הדחוף בציוד נוסף לשמירת יכולת אווירית מינימלית . שמחתי לשמוע כי דרישות אלה נשקלות בדחיפות . תגובה חיובית עליהן במועד תהווה צעד חשוב לחיזוק סיכויי השלום . שנית , יש להביא את הסובייטים לכלל הבנה כי ארצות הברית לא תסבול פעולה מצדם שמטרתה לחדש את המתח באזור ולהעלותו לרמה מסוכנת . עמדתה של ארצות הברית במאי וביוני היתה בעלת משמעות מכרעת בהקשר זה . שלישית , חיוני הדבר כי ארצות הברית והאומות המאוחרות יבהירו לערבים שהבעיה הערבית-ישראלית תוכל להיפתר רק באמצעות משא ומתן ישיר בין ישראל לארצות ערב . כל סטייה מעיקרון זה , שהוא בסיסי כל כך במגילת האומות המאוחדות , עלולה לעורר אשליות נוספות בלב הערבים ולפתוח פרק חרש בטקטיקה העיכוב , פרק שתוצאותיו עלולות להקנות לערבים ארכה להתכוננות למלחמה חדשה . אלה הם בעיקרון דברי הימים של יחסי ערב-ישראל למן חתימת הסכמי שביתת הנשק ב 1949 ועד יוני . 1967 ההליכים באומות המאוחדות מאז יוני מצביעים על כך שרובן הגדול של הממשלות שמחוץ לגוש הסובייטי והערבי הבינו כי לא תיתכן חזרה לתנאים הקודמים . אני בטוח כי אם האומות המאוחרות יעמדו על סירובן לאשר את חידוש המצב שקדם לארבעה ביוני , יפתחו שכנינו את לבותיהם לרעיונות חדשים , ועמם ייווצר סיכוי ליציבות ולשלום במזרח התיכון . כבר יש כמה סימנים שעבודת משלחתכם לאומות המאוחדות מתחילה להניב יתר ראליות והתמתנות . אנו מצדנו מאוחדים בעמדתנו לשמור שמירה מוחלטת על הפסקת האש עד למועד שבו תוחלף בשלום של ממש , על בסיס פורמלי וחוזי של הסכמים ישירים . מעמדה זו לא נוכל לזוז , כי כאן מונחים על כף המאזניים עתידו של עמנו וקיומו . מה שעומד לפנינו קודם כל אם כן הוא חסימת המאמץ הסובייטי ערבי לכפות על האומות המאוחדות החלטות שמטרתן לבודד את ישראל . הבעיות העומדות לפנינו מורכבות , אך איני יכול אלא להרגיש כי המצב טוב לאין ערוך משהיה בשעות הקודרות של ראשית יוני . ישראל נחלצה ממצב של סכנה קיומית במחיר גבוה אשר שילמה בחיי אדם וללא התערבות ישירה של ירידיה . כוחו ויוקרתו של הנשיא נאצר , אשר יזם את העימות של מאי-יוני , ירדו פלאים , בעוד ברית המועצות חוזה בהתערערות

ישראל. ארכיון המדינה


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר