א. תוצאות המלחמה וראשית המערכה המדינית

עמוד:576

להם גורמי צבא והתיישבות . מכיוון שהקמת היישוב נגדה את החלטת הממשלה מ 19 ביוני בנוגע לעתיד רמת הגולן העלה אלון בישיבת הממשלה ב 27 באוגוסט הצעה להקים " מחנות עבודה" ברמת הגולן , ולתת בכך הכשר להתנחלות בעלייקה . ריין הציע להוסיף לרמת הגולן את תחנת הניסיונות באל עריש . לכסוף החליטה הממשלה "לאשר עיבוד הקרקעות ברמת הגולן ... ןוןלאשר הפעלת חוות הניסיונות באל עריש . " ההחלטה נועדה להדגיש את ארעיות הנקודות שיוקמו וביצועה הופקד בידי ראש הממשלה ושרי הביטחון , העבודה והחקלאות . במקביל לדיונים בישראל על עתיד היחסים עם מדינות ערב החלו גס הן בפעילות מדינית , שהושפעה אף היא מתוצאות מלחמת ששת הימים . התבוסה הקשה שספגו מדינות ערב מידיה של ישראל , בניגוד לציפיותיהן המוקרמות , חוללה זעזוע קשה בעולם הערבי כולו . בעקבות זאת התכנסה ועידת הפסגה הערבית הרביעית בסוף אוגוסט בחרטום , בירת סודן . הוועידה קיבלה ב 2 בספטמבר את ההחלטות הידועות בתור "הלאווים של חרטום : " לא משא ומתן עם ישראל , לא שלום עם ישראל ולא הכרה בישראל . החלטותיה הנוקשות של ועידת חרטום , שהקטינו את הסיכוי להסכמי שלום המבוססים על פשרות טריטוריאליות , גרמו להקשחת עמדות בצד הישראלי ובתוך כך לנכונות לאשר התיישבות בשטחים . אשכול פסח תחילה על שתי הסעיפים כנושא ההתיישבות . מצד אחד ככל שהתאכזב מן הסיכוי להגיע להסכמי שלום בעתיד הקרוב , כך גבר רצונו לאשש את ההצלחות הצבאיות בנקודות התיישבות - גישה שהייתה אבן יסוד בתפיסת עולמו ובפעילותו הציבורית זה 53 שנים . מן הצר האחר הוא היה מודע להשלכות המדיניות מרחיקות הלכת של התיישבות בשטחים ולסתירה בינה לבין ההחלטות המדיניות של הממשלה . אולם , כפי שטענו כותבים אחדים , אשכול איבד הרבה מסמכותו אחרי מלחמת ששת הימים והתקשה להטיל את מרותו על שריו . בנושא ההתיישבות בשטחים היה עליו לעמוד מול עצמתו הפוליטית הרבה של ריין , שניזונה מהפופולריות העצומה שלו בציבור , ומול התנופה שבה הובילו את ההתיישבות בשטחים ישראל גלילי ובעיקר יגאל אלון שהיה במידה רבה הכוח המניע שלה . נוסף על כך היה אשכול נתון ללחצים מצר גורמים פוליטיים ותנועות חוץ פרלמנטריות כגון אנשי המפד"ל ויוצאי גוש עציון שלחצו לחזור ולהתיישב בגוש , יוצאי בית הערבה , שביקשו לחזור למקום , וגופים אחרים שביקשו לאשר הקמת יישובים בנקודות נוספות בשטחים . ב 24 בספטמבר התקיים בתל אביב כנס היסוד של "התנועה למען ארץ ישראל השלמה . " המשתתפים הבולטים בכנס זה היו אנשי ציבור ורוח שהשתייכו לתנועת העבודה , ובכללם : משה שמיר , נתן אלתרמן , אליעזר ליבנה , צבי שילוח ואיסר הראל . אנשי התנועה ביטאו הלכי רוח ברחוב היהודי שקראו שלא לוותר על "אף שעל" מחלקי ארץ ישראל שנכבשו במלחמה , לספח אותם לישראל , מסיבות היסטוריות ואסטרטגיות , וליישב בהם יהודים . פעילי התנועה נפגשו עם אשכול וביקשו ממנו לפעול ברוח זו . הלחצים מצד הגורמים השונים הניעו את אשכול ללכת אחרי נטיות לבו והוא התייצב לצד התומכים בהתיישבות בשטחים ובמידה רבה אף הוביל אותה עם השרים ריין , אלון , גלילי וחיים גבתי . נקודות ההתיישבות הראשונות נקבעו באזורים בעלי חשיבות אסטרטגית ושיקפו את עמדות השרים לגבי גבולות ישראל בעתיד . בראשית ספטמבר החליטו דיין , אלון וגבתי , על סמך המנדט שקיבלו בישיבת הממשלה ב 27 באוגוסט , לאשר את המשך ההתיישבות בעלייקה ( שעברה בינתיים לקונייטרה , ושנקראה לימים מרום הגולן ) ואף להוסיף שתי היאחזויות נח"ל ברמת הגולן , בבניאס ובאל על . נוסף על כך החליטו להקים שתי היאחזויות נח"ל בצפון חצי האי סיני - נח"ל ים בימת ברדוויל ונח"ל סיני בחווה החקלאית ליד אל עריש , לימים נאות סיני . כמו כן החלו דיונים במסגרות שונות על אפשרות התיישבות בבקעת הירדן . בה בשעה החליט אשכול להסכים להתיישבות בגדה המערבית במספר מקומות שהיו בהם יישובים יהודיים שנכבשו או שננטשו במהלך מלחמת הקוממיות , ושהבעלות על הקרקע שלהם היתה בעבר בידי יהודים . ב 24 בספטמבר דיווח אשכול לחברי הממשלה שהחליט בעצה אחת עם שר החקלאות גבתי ועם מחלקת ההתיישבות של הסוכנות ליישב בקרוב בגוש עציון קבוצה מבני המתיישבים שנאלצו לגלות מהמקום בשנת . 1948 הוא הסביר שהם ישוכנו במחנה צבאי במתכונת של "פלוגה של בחורים צעירים שהם בנח"ל , " אבל לא יהוו היאחזות נח"ל אלא יקימו יישוב של משפחות . אשכול אף הורה בפני השרים בנכונות הפרסומים בעיתונות על התכנית להתיישב בבית הערבה .

ישראל. ארכיון המדינה


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר