ג. ממשלת הליכוד הלאומי

עמוד:550

הוא נותר כמעט בורר במאבקו והותקף מכל עבר . אחר הצהריים הזמין אליו אשכול את דיין והציע לו את תפקיד שר הביטחון . לנוכח המצב הודיע אלון בפגישת שרי המערך על הסרת מועמדותו לתפקיד שר הביטחון . בערב הסביר אשכול בישיבת מזכירות מפא"י את השינוי בעמדתו : "אחרי שיחה זאת ועם נציגי גרו '' לו הגעתי למסקנה שמוטב לחדול להתמקח . החלטתי בלבי : ההיסטוריה - מה שאת רוצה לעשות - תעשי מהר" ( תעודה . ( 171 סיעת רפ"י החליטה לקבל את הצעת אשכול על אף הסתייגותו של בךגוריון מכך שאשכול נשאר ראש הממשלה . בכך נסללה הדרך לכינון ממשלת ליכוד לאומי , ובאותו ערב אישרה הממשלה את ההחלטה על הרחבתה ואת מינויו של דיין לתפקיד שר הביטחון . בממשלה החדשה היו חברים 18 השרים מהממשלה הקודמת , שני שרים ללא תיק מגח"ל ( בגין ויוסף ספיר ) ודיין מרפ"י . מיד לאחר שהממשלה אישרה זאת החלו בגין ודיין להשתתף בישיבותיה ובישיבות ועדת השרים לענייני ביטחון , אם כי הכנסת אישרה את כהונתם רק ב 5 ביוני . כניסתו הדרמטית של דיין למשרד הביטחון האפילה על אירוע חשוב אחר - כניסתה של " חרות , " החלק המרכזי בסיעת גח"ל , לראשונה בתולדות המדינה , לממשלה . כדי למנוע חוסר תיאום בין ראש הממשלה לשר הביטחון , וגם משום שלא רחש אמון רב לדיין , נפגש עמו אשכול וביחד קבעו את סדרי העבודה ביניהם ואת הנושאים שלגביהם חייב יהיה שר הביטחון לקבל את אישור ראש הממשלה . סיכומים אלו קיבלו גושפנקה רשמית במכתב ששלח אשכול אל דיין ב 4 ביוני ( תעודה . ( 172 הדחתו למעשה של אשכול מתפקיד שר הביטחון ערב המלחמה נותרה כפצע פתוח כלבו , ולדברי מקורביו הוא לא נרפא ממנו עד יומו האחרון . הוא חש פגוע ונבגד מצר רוב חבריו לצמרת מפא"י , שהיו שותפיו לדרך שנים רבות ועתה נתנו את ידם להדחתו . אולם בציבור הרחב התקבלו הקמתה של ממשלת הליכוד הלאומי ומינויו של דיין לתפקיד שר הביטחון בתחושת הקלה גדולה וחוללו שיפור רב במצב הרוח הלאומי . ראשי המדינה התפנו עתה מהעיסוק בהרכב הממשלה והתרכזו בהכנת הצבא והמדינה למלחמה , שמיום ליום נראתה קרובה יותר . ב 31 במאי נשלח ראש המוסד מאיר עמית לארצות הברית כרי לעמוד טוב יותר על עמדת הממשל האמריקני , וניהל לשם כך שיחות עם ראשי סוכנות הביון האמריקנית ( CIA ) ועם שר ההגנה רוברט מקנמרה . בעודו שוהה כארצות הברית הלכו והצטברו בארץ דיווחי מודיעין שהצביעו על המשך התחזקות הכוח הערבי ועל שיתוף הפעולה בין מדינות ערב , וגבר הלחץ מצד הצבא שלא להמתין עור . בה בשעה התברר כי למעשה אין נעשות שום הכנות של ממש לפעולה בין לאומית לפתיחת המצרים , וכי הממשל האמריקני ממשיך להתרכז בחידוש חופש השיט ומתעלם מקביעתה של ישראל שהבעיה העיקרית היא ריכוז הכוחות המצריים בסיני וההכנות הצבאיות של מדינות ערב האחרות . בישיבות שנערכו בהשתתפות הדרגים המדיניים והצבאיים ובכלל זה ישיבה משותפת של ועדת השרים לענייני ביטחון עם המטכ"ל ב 2 ביוני , הלכה והתגבשה ההכרה שהניסיונות המדיניים מיצו את עצמם וכי הגיעה השעה להכרעה צבאית . עמית שב לישראל ב 3 ביוני ובחצות אותו הלילה הגיע לפגישה בביתו של אשכול שבה השתתפו גם אבן , דיין , אלון , ירין , רבין והשגריר אברהם הרמן . הוא דיווח לנוכחים שאין כל התארגנות להכנת כוח משימה ימי לפתיחת המצרים - ובכך אישר את הרושם שנוצר בארץ זה ימים מספר - וציין כי הממשל האמריקני אמנם מבקש שישראל תמתין זמן נוסף , אך יגיב בהבנה אם תפתח במלחמה . עמית הסביר כי לרעתו שינה הממשל האמריקני את עמדתו משום שהתברר שאין לו די שותפים כדי להקים את השייטת של המדינות הימיות , ומשום שישראל הבטיחה שאם יינתן לה לתקוף את הערבים ללא דחייה נוספת , היא תימנע מלבקש עזרה צבאית מארצות הברית . דיווחיו של עמית איששו את הנחותיהם של משתתפי הישיבה , ולמרות המלצתו והמלצת הרמן להמתין בכל זאת כשבוע ימים , גרסו האחרים שיש לפתוח מיד במלחמה . אשכול ביקש לדעת מהו המועד הקרוב ביותר שבו ניתן לצאת למלחמה ושאל "האם אפשר עוד הבוקר . " ? בהתחשב במגבלות סוכם לכנס את הממשלה מאוחר יותר באותו היום , ב 4 ביוני , ולקבל את אישורה לפתוח במלחמה למחרת היום . באותה עת חל שינוי גם בעמדתה של צרפת , וב 3 ביוני הודיעה ממשלתה על העקרונות שמנחים אותה במשבר במזרח התיכון . צרפת החליטה לנקוט עמדה ניטרלית בסכסוך והזהירה כי הצר שיפתח ראשון באש יאבד את תמיכתה , וקבעה ש"יש לפתור את הבעיות הקשורות בשיט במפרץ אילת יחד עם שאלת הפליטים הערבים והבעיות

ישראל. ארכיון המדינה


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר