ה. במדרון המוביל למלחמה

עמוד:524

ב 13 בנובמבר היה עלי להחליט אם מצפוני עוד מתיר לי להמשיך ולמנוע נקיטת פעולת תגובה על התוקפנות של ה 12 בנובמבר , אחרי שעיכבתי את הפעולות בתריסר מקרים קודמים של תקיפה מעבר לגבול בשבועות האחרונים . חשתי כי סירוב לא זו בלבד שיעורר דמורליזציה בקרב בני עמנו , ובמיוחד בקרב תושבי הספר , אלא גם יסלול את הדרך לגל תקיפות חדש מצד קבוצות של חבלנים . קבוצות אלה חגגו בפרהסיה . הם היו כמתלהמים . כירושלים היתר , הרגשה אינטואיטיווית עזה כי כל השהיה נוספת , אחרי שבועות רבים כל כך של פסיביות מצד ישראל תגרום לזיהום התוקפני הזה להתפשט . מתוך כל האפשרויות שעמדו לרשותי נראה היה כי לאי פעולה יהיה הסיכוי הטוב ביותר לעורר ולהזמין סדרת התקפות בלתי מרוסנות . להחלטה זו הגענו אחרי שיקולים עמוקים וכנים , ברוח האחריות הכבדה , אשר בסופו של דבר אינה ניתנת לחלוקה , ואץ להתחמק ממנה . מה שתכננו כפעולה מקומית מוגבלת קיבל תפנית , בעקבות הופעתם הבלתי צפויה של כוחות רגלים של הלגיון הערבי , שהעסיקו את יחידותינו בטווח מגע . עלי להורות בפניך , כפי שגם עשיתי בציבור , כי התפתחות הפעולה ומספר הנפגעים שנפלו היו מעבר למה שהתכוונו או צפינו מראש . אינני ממעיט בערך התוצאות של התרחבות מעין זו של העימות . אבל עזה הרגשתי כי הרבה מן המתיחות הבין לאומית נגרמה בעקבות ההגזמה על אודות מה שאירע . היו 18 הרוגים ירדניים , מהם 3 אזרחים , מתוך אוכלוסייה של 4 , 000 באזור - ולא 56 הרוגים , כולל 30 אזרחים , כפי שכמה מאנשיך באזור ובאומות המאוחדות סברו . השתמשנו ב 8 טנקים ולא ב 80 ( ואף אחר מהם לא היה פטון . ( כלל הכוחות המעורבים מצדנו היה פחות מ , 400 ולא , 3 , 000 כפי שמסרו כמה מקורות . לא השתמשנו בארטילריה . שום מטוס ישראלי לא נכנס לקרב נגד חיילים או אזרחים על הקרקע . איני מביא כראיה עובדות אלה כדי להמעיט בערכו של מה שקרה , אלא פשוט כדי להחזיר על כנה את התחושה של הממדים הנכונים . לא היתה זו התפרצות בין לאומית גדולה של מעשי איבה ; והשוואות עם מלחמת 1956 הן דחוקות . לפי מקורות המידע שלי , ייתכן שכמה מן ההערכות בדבר התערערות מעמדו של חוסיין מוגזמות אף הן . הרשה לי עתה לדבר על העתיד . יזמתי מחקר ופעולה על דרכים לשכלול ההגנה הסטטית שלנו . התחלנו לגדר קילומטרים רבים באזור ירושלים ורצועות ארוכות לאורך מסילת הברזל שחלק ניכר ממנה קרוב מאוד לגבול . הארכנו את משך שירות החובה הצבאי של צעירינו , כדי להגביר את הפטרול ואת השמירה על הביטחון השוטף . אני בודק כל טכניקה קונסטרוקטיווית אפשרית שתקשה על החדירה לשטחינו . במילים אחרות , רצוני לעשות הכל כדי למנוע את הצורך בסוג הפעולות שנראו לנו הכרחיות ב 13 בנובמבר . הנקודה המרכזית היא שהמדיניות הבסיסית שלנו לא השתנתה . אנו דבקים בהסכם שביתת הנשק . אנו תומכים בסטטוס קוו באזורנו . אנו מצדדים בריבונותן ובשלמותן של המדינות הקיימות . אנו שואפים להגיע להבנה איתנה עם ירדן , אשר תוכל להתפתח ולהגיע לכלל יחסי ידידות חיוביים . תקוותי כי מאורעות ה 13-12 בנובמבר יהיו אחרוני הפרקים של השימוש בכוח ביחסי ישראל-ירדן , ולמעשה - באזור כולו . עם רצון הדדי של הממשלות הנידונות אפשר להשיג זאת . ביקשתי את הבנתך , אדוני הנשיא , לדילמות שעמדו לפנינו . חשוב כי בין ידידים תשרור הבנה בשעות קשות ; וזוהי שעה קשה בעבורנו . הרשני לומר משהו על בעיה דחופה . המצב כבר עכשיו מתוח , ועלול להתדרדר עוד אם מועצת הביטחון של האומות המאוחדות תגזים בביקורתה מעבר לגבול הסביר . הם שוקלים כעת נוסח פרוע ומשולח רסן יותר מכל נוסח אשר האומות המאוחדות אימצו אי פעם בתולדותיהן כלפי המזרח התיכון . אחרי הכל , אין אנו עוסקים כאן במלחמה נרחבת , כי אם בתקרית שהיקפה קטן יחסית . אם הנוסח העומר כעת לפני מועצת הביטחון , המתעלמת כליל מן האבדות הישראליות , מן החררות ומהקשיים , יאומץ , כי אז ייתכנו שתי תוצאות : חידוש הפשיטות הערביות מתוך הנחה שביטחון החיים בישראל אינו מעניין אף אחר ; וכישראל , מצב רוח של בידוד , תסכול ואכזבה מן הצדק הבין לאומי , דבר שייצור אקלים אשר לא יישמעו בו עצות מיושבות , שקולות וזהירות . במשך חמש עשרה השנים האחרונות של איבה ערבית לישראל בכל החזיתות , לא אימצו מוסרות האומות המאוחדות שום החלטה המגנה במישרין את המדיניות הלוחמנית הערבית .

ישראל. ארכיון המדינה


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר