ב. בפתחו של מיתון כלכלי

עמוד:502

יותר , לדהור מהר יותר במירוץ של רמת החיים ; כל קבוצה התאמצה להדביק במירוץ את הקבוצות האחרות . הממשלה הזהירה , חזרה והזהירה , כי אין ככוח המשק לעמוד בתביעות השכר המופרזות , המסוכנות . לא רבים שעו לאזהרות . פרצו שביתות בשרשרת ארוכה ופראית . היו איומים בשביתות ובהשבתות ; והממשלה , לא אחת , ועמדה ] בפני הבררה המסוכנת - שיתוק המשק או ויתור לתביעות - נאלצה לעתים , מתוך הכרת המצב הביטחוני ומתוך דאגה לעתיד קיומנו וקידומנו , לוותר . התוצאה מכל זאת היתה ההכרח בהעלאת מסים . למען האמת , יכולה היתה הממשלה לחסוך מעצמה את הביקורת הכרוכה בהעלאת המסים הנוכחית . היו לפניה גם אפשרויות אחרות : יכולנו למשל לפנות אל בנק ישראל ולבקש הלוואה . הבנק היה מדפיס כסף חרש . הכסף חסר הכיסוי היה זורם לחנויות . כוח הקנייה שלו היה יורד . התוצאה - האמרה מהירה של המחירים . בינתיים היתה נמשכת הגאות המדומה , הגאות המזויפת . היינו מוסיפים לחיות עוד שנה , עוד שנתיים , בגן עדן של שוטים . בסופו של דבר היינו באים עד משבר , ובעקבותיו - חוסר עבורה , ירידה תלולה ברמת החיים , התמוטטות המשק . אל נשכח כי אחינו בני ישראל , יהודי התפוצות , כי ממשלות המסייעות לנו , לא יוסיפו לכסות עד סוף כל הדורות את הדפיציטים שלנו . כבר עתה הולכת ומצטמצמת העזרה מבחוץ . השנה כבר אין שילומים . השנה נשלם מאתיים וחמישים מיליון דולר , שבע מאות וחמישים מיליון לירות , לפירעון חובותינו הבין לאומיים . בשנים הבאות ילך המצב ויחמיר אם לא נדע לרסן במועד את תאוותינו . עמדה בפנינו גם אפשרות אחרת , אילו רק רצינו למנוע עצמנו מן הביקורת ומן התרעומת של משלם המסים . יכולנו לקצץ בשירותים שהממשלה נותנת לאזרחים . לא רק לחסוך כמה מיליונים על ידי צמצום בעבורה המשרדית השוטפת ; אלא לקצץ ממש - בבשר החי ! יכולנו לקצץ בתקציבי החינוך ; יכולנו לקצץ בשירותי הבריאות ; יכולנו לקצץ בתכניותינו לשיכון ולשיקום משכנות העוני . לא הלכנו בדרך זו . ידענו כי תוספת הנטל תרבץ על שכמם של מעוטי היכולת דווקא ; על שכמם של עולים חדשים , של תושבי עיירות הפיתוח ושל משפחות מרובות ילדים . אני משוכנע כי גם היותר אמידים בתוכנו , בכך אינם רוצים . או שמא יבוא מישהו ויציע לממשלה שתקצץ ולו גם מעט שבמעט בתקציב הביטחון , ביטחון ישראל ? והאם יכול מישהו מאתנו להתעלם מההתייקרות המסחררת שחלה במחירי הכלים והאביזרים החדשים הדרושים לביטחוננו ? לא נותרה לנו אפוא אלא הדרך השלישית , הדרך הבלתי פופולרית , הדרך בה הלכנו . וכאן יצדק זה שישאל : ומה הלאה ? לאן מועדות פנינו ? אני רוצה לציין כי בימים האחרונים ממש נפל דבר בתוכנו , מסתמנת תמורה רבה תקוות ; יותר ויותר אנשים נפקחות עיניהם לראות את המצב לאשורו . עוד תמול שלשום עמדו האנוכיות והדאגה העצמית של פרטים ושל קבוצות בראש מעייניהם . טובת הכלל עמדה במקום שני במעלה , אם לא למטה מזה . עתה אני רואה סיכוי גדול כי התמונה יכולה להשתנות . מחשבתם של יותר ויותר אנשים מתבהרת , והבנתם מתעמקת . גוברת הנכונות לראות את החזית כולה , ולא רק את הגזרה הצרה , החלקית . יצר האגואיזם מתחיל לפנות מקום לתחושה של אחריות לאומית . אני מתכוון בראש ובראשונה לתנועת ההתנדבות של קבוצות ויחידים שהביעו נכונות לוותר על חלק משכרם . יאה לה לתנועה זו שבראשה יעמדו חברי הסגל האקדמאי של המוסדות להשכלה גבוהה . בעקבותיהם הלכו העיתונאים , הטכנאים והמהנדסים של סולל בונה , עובדי החברות נפטא ומגל , עובדי עמידר , עובדי התעשייה הצבאית ; פקידי משרד הביטחון ופקידי משרד המסחר והתעשייה ; מהנדסי חמת ומכתשים ; האקדמאים של רסקו ושל אגף המכס ; חברי הוועדה המרכזת של ההסתדרות ; חברי הנהלת עירייה תל אביב וחברי הנהלת עיריית ירושלים ; מורי הכפר הידוק ושוטרי ישראל ; ברשימה זו תמצאו גם את שמי ואת שמות חברי שרי הממשלה . בלכתי לכאן , אל האולפן , הודיעוני כי 700 הפועלים של מפעלי נייר חררה מצטרפים אל התנועה של המוותרים על חלק משכרם . אלה חוליות ראשונות בשרשרת ארוכה , ארוכה - כך אני מקווה .

ישראל. ארכיון המדינה


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר