ד. קולות של שלום בימים של טרור בגבולות

עמוד:481

. 151 הודעת ראש הממשלה בכנסת ירושלים , ט"ו באייר תשכ"ה , 17 במאי 1965 1 1 אכן הפרצות בחזית הערבית ביחס לגרמניה , בבואה להקים יחסים עם ישראל - לא היה זה הגילוי היחיד של תפיסה מציאותית יותר בקרב הערבים . נשמעו קולות - והדברים ידועים היטב — הדוחים את רעיון המלחמה , הקוראים בגלוי להסדר , לשלום , לקיום יחד . כשאני לעצמי אני מאמין כי אין הגילויים האלה בחינת יוצאי דופן מבודדים . בלי להיתפס לאופטימיות בטרם זמנה רשאים אנו להניח כי בציבור הערבי ואפילו במנהיגות המדינית יש אנשים חושבים ואישים מנהיגים המקבלים בלבם את כורח הקיום יחד . יש להניח כי אדם חושב ואחראי החי בעולם של ימינו , והחש את דופקו , יגיע להכרה כי מלחמה איננה פותרת בעיות וכי אין בכוחה להביא לעמים דבר זולתי סבל והרס ; כי עלינו לחיות זה עם זה כפי שהננו , וכי השאיפה לעקור אומה ממפת האזור איננה ניתנת להגשמה בעולם של ימינו . בפשטות - אנו לא ניתן והעולם לא יישא זאת ! כל התעלמות מהנחת יסוד זו נושאת בכנפיה אימה וחורבן . הכרת הקללה שבמלחמה סופה שמביאה את הכרת הברכה שבשיתוף בין עמים ומדינות . שני יסודות אלה - ההכרח שבשלום והברכה שבשלום , הם אבות תפיסתנו היסודית , תפיסה שבאה לידי ביטוי בהודעות , בתגובות ובהצעות במשר כל שנות קיומה של המדינה . קרמה לכף ההכרה שליוותה את תנועת התחייה שלנו כמעט מראשיתה , כי יש מקום לדרך משותפת בינה לבין המדינות הערביות המשתחררות , וכי התנגשות בין השתיים סופה להיות אפיזודה חולפת בתולדות העמים . אם נבוא , חברי הכנסת , לסכם את תכנית השלום שלנו , כפי שהיא באה לידי ביטוי בדברינו , בשאיפותינו ובמעשינו כל השנים , נאמר קודם כל כי היסוד הוא כיבוד מלא של עצמאותן , של ריבונותן ושל שלמותן הטריטוריאלית של כל מדינות האזור . אשר לבחינה המשפטית , הרי החתירה לשלום באזור מושכת את יניקתה משתי התחייבויות בין לאומיות , האחת כללית והשנייה שחלה על מדינות האזור שלנו במיוחד . ההתחייבות הכללית היא החובה שקיבלו על עצמן כל המדינות החברות באו"ם לחיות זו עם זו בשלום ובשכנות טובה , לאחד את כוחן כדי לקיים שלום וביטחון בעולם ולהימנע מאיום בכוח ומשימוש בו נגד עצמאותה או שלמותה הטריטוריאלית של כל מדינה ומדינה . מה שאמרתי , אלה הן מובאות ממגילת האו"ם שגם אנו וגם מדינות ערב חתומים עליה . אבל מלבד זאת יש התחייבות מיוחדת בהסכמי שביתת הנשק משנת . 1949 ההסכמים קובעים כי יש בהם משום מעבר לשלום קבע . לכן אנו מציעים לקיים משא ומתן ישיר בין ישראל לבין המדינות החתומות אתנו על הסכמי שביתת הנשק כרי להמיר את ההסכמים הללו בהסכמי שלום . הסדר השלום ייכון על בסיס של ישראל כמו שהיא . עד היום גיבשו המדינות החתומות על ההסכמים את דפוסי חייהן ואת מפעלי הפיתוח שלהן מאחורי הגבולות הקיימים ; המדינות הדוברות ערבית משתרעות על פני 11 . 5 מיליון קילומטר מרובע ואוכלוסייתן דלילה מאוד מאור בדרך כלל . ארבע המדינות הערביות הגובלות בנו משתרעות לבדן על פני 1 , 200 , 000 קילומטר מרובע שבידן , וישראל - על פני חלק השישים של השטח שבידי ארבע המדינות הגובלות בה , קצת יותר מאחוז וחצי 21 , 000 - קילומטר מרובע . במצב זה אין לא טעם ולא צדק , לא כוח ולא אפשרות - לא משפטית ולא מעשית - לשינויים טריטוריאליים לרעת ישראל ועוד לא אמרנו דבר על זכויותיו ההיסטוריות היסודיות והטבעיות של עם ישראל על ארצו , על מולדתו היחידה , שהורחק ממנה בחוזק יד . אל ארץ זו נשא עמנו נפשו ותפילתו בשנות גלותו , והיו מבניו שנחלצו להיאחז באדמתה תור כדי ייסורים רבים , בכל דור ודור ובצוק העתים והמשטרים השונים , ומכוחה שמר - לבדו מכל עמי אותם הדורות - על ייחודו ועל קיומו . מעולם לא ויתר עם ישראל על ארצו ולא חדל בה יישוב

ישראל. ארכיון המדינה


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר